בית המשפט העליון יוצא נגד המגמה השכיחה - בגופי התכנון ובבתי המשפט - להכשיר בדיעבד בנייה בלתי חוקית, כאשר קיימת תוכנית תקפה המאפשרת לעשות זאת.

המשנה לנשיאה, אליקים רובינשטיין, מותח ביקורת (יום ב', 30.11.15) על "מסר של סלחנות לחוטא" העולה מעמדת המדינה בעניין שהגיע לפתחו של בית המשפט. הוא אומר: "אינני רואה עצמנו כאמונים על טהרנות בכל מצב ובכל נסיבות, אבל בנייה בלתי חוקית היא בנייה בלתי חוקית, ועל כן סבורני כי יש להתייחס במידה של ביקורת למדיניות המדינה, כפי שנטען מטעם ועדת הערר - ולוואי ששגיתי ולא כך היא - קרי, להכשיר בדיעבד בנייה בלתי חוקית שאינה ברף גבוה ככל שהיא תואמת תוכנית תקפה כשלעצמה".

רובינשטיין אומר כי הצטער לקרוא בסיכומיה של ועדת הערר במחוז ירושלים את המשפט הבא: "מבירור שנעשה מול המחלקה לאכיפת מקרקעין בפרקליטות המדינה עולה, כי לבנייה בלתי חוקית שאינה ברף החומרה הגבוה מבחינת נסיבותיה, ניתנים במרחבי תכנון ברחבי הארץ היתרי בנייה בדיעבד על-ידי רשויות הרישוי, כדבר שבשגרה, ככל שהבנייה תואמת את התכנון התקף".

רובינשטיין מדגיש: "לטעמי המקרים שבהם תוכשר בדיעבד בנייה שלא כדין צריכים להיות נדירים שבנדירים, ואיני סבור שרצוי להיכנס ככלל להבחנות שבין בנייה בלתי חוקית בגדרי תוכנית ובין בנייה בלתי חוקית שלא בגדרי תוכנית; המבקש לבנות, ייכבד ויגיש תוכנית, שאילולא כן לא יתקיים מוראה של מלכות, וכפועל יוצא 'איש את רעהו חיים בלעוֹ' (משנה אבות ג', ב', מפי התנא רבי חנינא סגן הכהנים); זהו, לעניין שלטון החוק, אתוס המשפט העברי בכגון דא".

השופט יורם דנציגר, אשר קיבל במקרה הנדון את הערעור על ההחלטה שלא להכשיר בדיעבד בנייה בלתי חוקית, אומר מצידו: "מובן כי הדרך החוקית היחידה היא לפנות בבקשה
לקבלת היתר הבנייה קודם לבנייה, גם כאשר ישנה תוכנית תקפה. מצב הדברים שבו החלה בנייה טרם קבלת היתרים כנדרש, עלול להיזקף לחובת מבקש ההיתר, כאשר לגורמי הרישוי שיקול דעת לדחות בקשה לקבלת היתר בנייה אף אם היא תואמת תוכנית קיימת ותקפה. הדברים נכונים בפרט כאשר עבירות הבנייה הן חמורות ובוצעו בהיקף ניכר, וכאשר ניתן היה לבקש את ההיתר מראש בקלות יחסית".

במקרה הנדון התקבל הערעור משום שנמצא, כי לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בהחלטתה של ועדת הערר, להבחין בין בנייה בלתי חוקית חמורה לבלתי חמורה שביצעו בני הזוג איירין ויוסף גרנות במושב רמת רזיאל. השופט נעם סולברג הסכים עם פסק דינו של דנציגר ועם הערותיו של רובינשטיין.

בשל חוסר החוקיות של מעשיהם, ישלמו גרנות את ההוצאות שהוטלו עליהם במחוזי ולא יזכו בהוצאות בעליון. את גרנות ייצגו עוה"ד הראל ארנון ואלעד פרסקי, את המושב ייצג עו"ד יצחק אבידני, ואת מוסדות התכנון - עוה"ד אייל שרון וראובן אידלמן.