פרקליט המדינה, שי ניצן, שב ומשקר בנוגע לחוות דעתה של ד"ר מאיה פורמן-רזניק במשפטו של רומן זדורוב. כך עולה מבדיקת News1.

ניצן טען הערב (יום ה', 24.12.15), כי שופטי בית המשפט העליון הביעו עמדות שונות בנוגע לחוות דעתה של פורמן-רזניק. "אשר לגוף חוות הדעת", כתב למנכ"ל משרד הבריאות, משה בר-סימן-טוב, הביעו השופטים עמדות שונות בנוגע לחוות דעתה" (ההדגשה במקור). אולם שלושת השופטים הסכימו שיש לאמץ את חוות דעתה של פורמן-רזניק בנוגע לסכין בה נרצחה תאיר ראדה.

השופט יורם דנציגר, אשר ניתח את חוות הדעת על פני מספר עמודים, כתב:

• 
  "בחנתי בעיון רב את חוות הדעת של המומחים, את עדויותיהם בבית המשפט ואת יתר הראיות הצריכות לעניין ושוכנעתי כי לא זו בלבד שהאדנים שעליהם נשען בית המשפט המחוזי רעועים ברובם, אלא שלא היה מקום לדחות מכל וכל את חוות דעתה של ד"ר פורמן. יתר על כן, התרשמותי היא כי נפל פגם מהותי באופן שבו העריך בית המשפט את מהימנותה האישית והמקצועית של ד"ר פורמן.
  
  "... בדברַי עד כה הבהרתי מדוע לעמדתי, קביעותיו של בית המשפט המחוזי בנוגע למהימנותה ולמקצועיותה של ד"ר פורמן אינן יכולות לעמוד. סבורני כי חלק מן הטעמים שעל בסיסם הגיע בית המשפט למסקנה, כי חוות דעתה 'סובלת' מנחיתוּת משמעותית בהשוואה לזו של [מומחה התביעה] ד"ר [קונסטנטין] זייצב נעדרים אחיזה של ממש. כשלעצמי, שוכנעתי כי ישנם טעמים כבדי משקל המצדיקים את העדפת חוות דעתה של ד"ר פורמן על פני זו של ד"ר זייצב.
  
  "... סיכומו של דבר, אני סבור כי יש להעדיף את חוות דעתה של ד"ר פורמן בסוגיה זו ולקבוע כי החתך בסנטרה של המנוחה נוצר על-ידי סכין משוננת".
  

השופט יצחק עמית כתב בפסק הדין:

• 
  "למרות הביקורת הנוקבת שבית משפט קמא מתח על ד"ר פורמן ועל חוות דעתה, חברי [דנציגר] מצא להתערב במסקנות הערכאה הדיונית, ואימץ לחלוטין את חוות דעתה של ד"ר פורמן. על-אף שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות הנוגעות למומחים, ועל כך ארחיב בהמשך, אקדים ואומר כי אני נכון להצטרף לחברי ולאמץ את חוות דעתה של ד"ר פורמן, אך כפי שיוסבר בהמשך, איני רואה לייחס לה חשיבות לצורך השאלה אם המערער הוא הרוצח.
  
  "... אני מצטרף אפוא, גם אם בדוחק, למסקנתו של חברי לפיה יש לקבל את חוות דעתה של ד"ר פורמן כי בסכין משונן עסקינן, אלא שאיני סבור כי היא כה משמעותית לתיק".
  

השופט צבי זילברטל כתב בקצרה:

• 
  "למען הסדר, אציין כי אני מצרף דעתי לאמור בפסק דינו של השופט דנציגר בעניין חוות דעתה של ד"ר פורמן ואל הביקורת כלפי האופן שבו התייחס בית המשפט המחוזי לעדותה".
  

ברור, אם כן, ששלושת השופטים הסכימו שיש לאמץ את חוות דעתה של פורמן-רזניק - בניגוד מוחלט לדבריו של ניצן. יצויין, כי ניצן ניסה למנוע את מינויה של פורמן-רזניק למנהלת מחלקה במכון לרפואה משפטית, בעקבות ביקורתו של בית המשפט המחוזי עליה, אך בעקבות בדיקתה של נציבת הביקורת, הילה גרסטל, נאלץ לחזור בו ולומר שרק ביקש לבחון את המינוי ולא לפסול אותו.

ניצן הוסיף והסתבך בנושא זה, כאשר העניק גיבוי למעשיהן הבלתי-חוקיים של רחל שילנסקי, אורית קורן ודינה זילבר, שדרשו ממנהל המכון, ד"ר חן קוגל, לשנות תצהיר שמסר לטובתה של פורמן-רזניק שתבעה את המדינה בעקבות מהלכיו של ניצן. מאחר שקוגל היה עד מטעם פורמן-רזניק, מעשיהן של השלוש היו לכאורה הדחה בעדות, הטרדת עד ושיבוש מהלכי משפט - אך ניצן טוען בתוקף שהן פעלו כשורה. גרסטל דחתה בחריפות את עמדתו והאשימה אותו באי אמירת אמת, חוסר תום לב וניסיון לטרפד את הביקורת.

השקר הנוכחי של ניצן מופיע במכתב בו הוא מבהיר שכעת, לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון במשפט זדורוב, "הוסרה ה'עננה הכבדה' שהטיל בית המשפט המחוזי על מקצועיותה ואמינותה". פורמן-רזניק כבר מועסקת במכון ללא כל מגבלה, בהתאם לפסק דינו של בית הדין לעבודה. ככל הידוע, ניצן לא התנצל בפניה ולא שלח לה מכתב דומה.