בית המשפט העליון הטיל (יום ה', 14.1.16) חיוב חסר תקדים של 120,000 שקל כהוצאות לטובת אוצר המדינה על שני מערערים, לאחר שקבע שהם עשו שימוש לרעה בהליכי משפט ופעלו בחוסר יושר כדי להסתיר התנהלות בלתי חוקית שלהם.

אילן כהן ואריק כהן, קרובי משפחה, הסתכסכו על מאות אלפי דולרים בעקבות קריסתו של הבנק למסחר. החשבון בבנק היה רשום על שמו של אריק ובעת הקריסה הייתה אמורה להיות בו יתרת זכות של 753,000 דולר. אריק, שהיה אז תושב צרפת, נתן לאילן - מלווה בשוק האפור - ייפוי כוח לפעול בחשבונו ולמשוך ממנו כספים.

בנק ישראל סירב תחילה לפצות את אריק, בשל חשדו שהחשבון היה קשור למעילת הענק של אתי אלון. כיוון שכך הגיש אריק בשנת 2006 תביעה נגד הבנק, ואילן הגיש במסגרתה תצהיר התומך באריק. בין היתר כתב אילן בתצהיר, כי קיבל מאריק הלוואה של 200,000 דולר ומאוחר יותר החזיר את הכסף לחשבונו של אריק בבנק למסחר. לבסוף קיבל אריק מבנק ישראל 586,000 דולר.

אריק תבע מאילן 569,000 דולר שהעביר לו מהחשבון בבנק למסחר, בטענה שהייתה זו הלוואה. אילן טען, כי זה החזר חלקי של כספים שהוא עצמו העביר לאריק. שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, רבקה למלשטריך-לטר, דחתה את הגרסאות של השניים וקבעה שהם פעלו יחדיו כדי להסתיר את העובדה שהחשבון היה של אילן וכדי לעקוף את הוראות חוק איסור הלבנת הון. היא דחתה את התביעה, אך קבעה שאילן מנוע מלטעון ש-200,000 דולר אינם הלוואה, משום שבתצהירו בעבר אישר טענה זו.


"רמייה מצד שניהם"


השניים ערערו לבית המשפט העליון. השופטת אסתר חיות דחתה את ערעורו של אריק, שיצא נגד ממצאי עובדה של למלשטריך-לטר. לעומת זאת קבעה חיות, כי לא ניתן להחיל את דוקטרינת ההשתק השיפוטי בנוגע ל-200,000 הדולרים, שכן טענתו באותו תצהיר הייתה "חלק ממערכת יחסים שלמה שקיימו אילן ואריק הטובלת ברמייה מצד שניהם כאחד".

לדברי חיות, "בהתנהלותם זו פעלו השניים במטרה להסוות את העובדה כי אריק שימש למעשה 'איש קש' בחשבון אשר נוהל בפועל על-ידי אילן וכי הכספים שהופקדו בו שייכים לאילן. בנסיבות אלה הפעלת הכלל בדבר השתק שיפוטי מעוררת קושי משום שהיא מזכה את אריק - התובע שהיה שותף מלא בניסיון להערים על בית המשפט ב-2006, בסכום האמור וזאת למרות שעל-פי ממצאי בית המשפט בהליך דנן הוא ידע לאורך כל הדרך כי מדובר בכספיו של אילן". בשל כך, קובעת חיות, לא ניתן לחייב את אילן להחזיר כספים לאריק.

הביטוי הנכון למורת הרוח מהתנהגותם של השניים, מוסיפה חיות, היא בחיובם בהוצאות לטובת אוצר המדינה. היא מזכירה, כי "הצדדים שיתפו פעולה בהתנהלות פסולה והעלו טענות שאינן אמת הן בהליך משנת 2006 והן בהליך דנן, במטרה להסוות את מהותה האמיתית של מערכת היחסים ביניהם ואת מקור הכספים שהופקדו בבנק למסחר".


"מערך עובדתי בדוי"


חיות מוסיפה: "סכום ההוצאות לאוצר המדינה שבו יחויבו הצדדים במקרה דנן צריך, כאמור, ליתן ביטוי למורת הרוח הרבה של בית המשפט מן האופן הפסול שבו התנהלו שניהם בפרשה דנן כשכל אחד מהם, משיקוליו הוא, מסתיר את העובדות לאשורן מבית המשפט ובמקום זאת מציג פעם אחר פעם בהליכים משפטיים גירסאות-בדים בניסיון לקדם את המטרה שאליה הוא חותר.

"על בעלי-דין לדעת כי אין בידם להפוך הליך משפטי קרדום לחפור בו לצורך קידום מטרות שאינן גלויות על פני ההליך, תוך הצגת מערך עובדתי בדוי והולכת בית המשפט שולל, והעושה כן צפוי להיות מחויב בהוצאות לאוצר המדינה.

"בקביעת סכום ההוצאות שיש להטיל על הצדדים במקרה דנן יש להביא בחשבון את עוצמת חוסר היושר שדבק בהתנהלותם של אריק ואילן. כיום אין אילן מכחיש עוד כי פעל עם אריק בצוותא חדא במטרה להסוות את מקור הכספים שהופקדו בחשבון בבנק למסחר, תחילה כדי להתחמק מהוראות חוק איסור הלבנת הון ולאחר מכן במטרה לחלץ את הכספים מידי בנק ישראל.

"בהקשר זה יש לזכור כי אילן היה הגורם הדומיננטי בהתנהלותם הפסולה של הצדדים ואף המרוויח העיקרי ממנה. מנגד, אריק הוא זה שהגיש את התביעה דנן והעלה בה טענות סרק אותן סתר הוא עצמו בהתנהלותו לאחר הגשת התביעה (העברת כספים נוספים לאילן). אריק הוסיף לדבוק בטענות סרק אלו במהלך הערעור ועובדה זו מן הראוי שתיזקף אף היא לחובתו".

חיות קבעה, כי הן אריק כהן והן אילן כהן ישלמו 60,000 שקל כל אחד כהוצאות לטובת אוצר המדינה. השופטות ענת ברון ודפנה ברק-ארז הסכימו עם חיות. את אילן ייצג עו"ד שלום אהרון, ואת אריק - עו"ד אסיא סיוון.