"אין בדעתי להצטרף לקריאות אלה, שלא הועילו, ונראה כי הגיעה העת להרים ידיים ולהתייאש". זוהי התבטאותו חסרת התקדים של שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית, לנוכח העובדה שהמדינה מתעלמת מזה שנים מפניותיהם של עמיתיו בנוגע למחסור הקשה במעונות נעולים לעבריינים קטינים.
"פעמים רבות חזרה הפסיקה וקראה לרשות המבצעת לפעול בהקדם לשינוי המצב העגום של מצוקה במקומות נעולים לנוער", אומר עמית ומצטט לדוגמה פסקי דין של
אליקים רובינשטיין ו
עדנה ארבל עוד משנת 2012. "כך יש להוסיף עשרות קריאות של שופטי נוער, שתורתם-אומנותם בכגון דא, כמי שנותנים מדי יום החלטות ופסקי דין על-פי חוק הנוער".
בהקשר זה אומר עמית שהוא מרים ידיים מתוך יאוש, אך מוסיף סקירה ארוכה יחסית על המצוקה בה שרויים נערים אלו ועל התעלמותה של המדינה ממצוקה זו. הוא אומר:
"במדינת ישראל דהיום, מאות נערים ונערות נפלטים מדי שנה ממסגרות שונות ואף חיים ברחוב, פשוטו כמשמעו, עשרות אלפי תיקים פליליים נפתחים מדי שנה כנגד בני נוער, ומתוכם, מקרים רבים של עבריינות נוער קשה מובאים בפני בתי המשפט מדי שנה.
"אך על-אף נתונים אלה, עומדים לרשות שירות המבחן ולבתי המשפט, שלושה מעונות נעולים בלבד המופעלים על-ידי רשות חסות הנוער, ואשר יכולים לשמש גם כחלופת מעצר חלף מעצר מאחורי סורג ובריח". אולם כל אחד ממעונות אלו מיועד לאוכלוסייה ספציפית - גילעם לנערים צעירים, מצפה ים לנערים מבוגרים יותר ונוף הרים לערבים - כך שלמעשה לכל נער יש מעון אחד בלבד. ואילו לנערות יש שני מעונות בלבד - מסילה ורותם.
הנחתו של הכלכלן הסמוי
עמית ממשיך: "הבעיה אינה רק של מחסור במעונות נעולים ובמספר המקומות בתוך המעונות הנעולים הקיימים. הבעיה באה לידי ביטוי גם בחוסר מדריכים ואנשי צוות. המדובר בעבודה קשה, שוחקת, ואף מסוכנת, וככל שידיעתי מגעת, מעון מצפה ים אף אינו מופעל כיום בתפוסה מלאה עקב כך.
"בית משפט זה אינו ממונה על שכרם של מדריכים ואנשי צוות, וייתכן כי שכרם של אלה מהווה הוצאה נכבדה על הקופה הציבורית. אך גם 'הכלכלן הסמוי' שבכל אחד מאיתנו יכול להניח כי לעיתים חיסכון של X שקלים בצד אחד, עשוי להוביל להוצאה של 5X בצד השני של המשוואה.
"אכן, לא כל המשאבים המושקעים בנער זה או אחר על-ידי רשות חסות הנוער וגורמים נוספים נושאים פרי, אך סיפורי הצלחה יש ויש. ובכלל, מדינת רווחה אינה יכולה להרשות לעצמה להחמיץ הזדמנות להשיב אל חיק החברה נער שבבוא היום יכול לשנות אורחותיו ולהפוך לאזרח מתפקד במקום עבריין ואסיר. כל זה יכול להיעשות, מבלי לוותר על האינטרס החשוב של ביטחון הציבור.
להקים מעון נפרד לעצורים
"ככלל, מעונות נעולים אמורים לשמש כמסגרת חינוכית-טיפולית לנוער, לצורכי אבחון והסתכלות וכדרך טיפול על-פי חוק הנוער, ולא לצורכי חלופת מעצר חלף מעצר מאחורי סורג ובריח. עם זאת, העדר חלופת מעצר במעון נעול קולעת את בתי המשפט לדילמה קשה, אם להותיר את הנער בבית המעצר או לשחררו לחלופת מעצר בית או חלופת מעצר מוסדית אחרת, חלופות שמטבע הדברים 'חלשות' יותר בהיבט של ביטחון הציבור.
"ודוק: חלופת מעצר באחד משלושת המעונות הנעולים האמורים לעיל אינה מצב אידילי כלל וכלל, מאחר שמעונות אלה נועדו במקורם לנערים במצוקה או לנערים שההליכים המשפטיים בעניינם כבר נסתיימו, ולא מצבם של אלה כמצבם של נערים הממתינים לסיום ההליכים בעניינם. המצב הרצוי הוא להקים מעון נעול שיוקדש כולו לקטינים לגביהם הורה בית המשפט על מסגרת נעולה, כתחליף למעצר עד תום ההליכים בין כתלי בית הסוהר. אין אלא לקוות כי לא נידרש להמתין לחמורו של משיח עד שתוקם מסגרת כזו".
הדברים נאמרו בהחלטתו של עמית לדחות, מחוסר ברירה, את ערעורו של מי שהואשם בהריגה בהיותו בן 17 על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים. שירות המבחן הציע חלופת מעצר בדמות מעון נעול, אך באלו אין מקומות ורשימת ההמתנה ארוכה, ובשל כך יישאר הנער במעצר מלא. את הנער ייצג עו"ד תומר אורינוב, את המדינה ייצגה עו"ד שרית משגב, ואת משפחת הקורבן - עו"ד סהראב שייח-יוסף.
