אהוד אולמרט הודה (יום ג', 2.2.16) בשיבוש הליכי משפט, הן במשפטו בירושלים והן במשפט
הולילנד. ההודאה באה כצפוי במסגרת הסדר טיעון, והצדדים מבקשים להטיל עליו שישה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בחופף ל-18 חודשי המאסר שנגזרו עליו בתיק הולילנד.
נשיא בית משפט השלום בירושלים,
אביטל חן, הרשיע את אולמרט בלא לבקש ממנו להודות במו פיו. הוא הסתפק בהודעת סניגורו, עו"ד
איל רוזובסקי, לפיה אולמרט הודה באישומים. הוא הבהיר, כפי שמחייב החוק, שאיננו כבול להסדר, אם כי ציין שמדובר בהודעה פורמלית.
התובעת, עו"ד קרן בר-מנחם, אמרה שהקלטות שסיפקה
שולה זקן היו הבסיס לכתב האישום הנוכחי, והן היו "הזדמנות נדירה להיחשף למה שבדרך כלל אינו מדובר בריש גלי. זו הייתה הצצה למערכת כוחות שמופעלת בידי נאשם דומיננטי כלפי מי שחלש ממנו, תלוי בו, מבקש את קרבתו ורוצה את טובתו. נחשפנו למערך אינטרסים סבוך והדדי, שמחירו היה חציית הקו שבין המותר לאסור".
לדברי בר-מנחם, "לאמת לא הייתה רלוונטיות במעשיו של אולמרט, וכפועל יוצא מהם נפגע האינטרס הציבורי של חשיפת האמת בפני בית המשפט". לאולמרט הייתה מטרה ברורה למנוע מזקן לחתום על הסדר טיעון במשפט הולילנד, או לכל הפחות לשלוט על תוכנו, כולל אמירות מפורשות בנוגע לגירסתה בהסכם ובעדותה – המשיכה.
בר-מנחם נימקה לראשונה את ההסדר: "בבואנו לגבש את הסדר הטיעון, נלקחו שיקולים לכאן ולכאן. נשקלו לחומרה הפגיעה בטוהר ההליך המשפטי, ניצול מערכת היחסים המורכבת והתלות הכלכלית, ומעמדו של הנאשם כאשר מצופה ממנו לנהל הליך משפטי הגון.
"מנגד שקלנו לקולא את העובדה שהנאשם נידון בשני הליכים שונים לעונשי מאסר שירוצו במצטבר, הליכים שנוהלו במשך שבע שנים. לקחנו בחשבון את העובדה שלו הראיות הללו היו נחשפות מוקדם יותר, כתבי האישום המקוריים היו כוללים אישומים אלו".
חן העיר: "זה היה אפשרי? זה הרי נעשה לאחר הגשת כתבי האישום". בר-מנחם הסבירה, שאילו הדברים היו נחשפים קודם, ייתכן שכתבי האישום היו מתוקנים, וציינה שבדרך כלל עבירת השיבוש נלווית לעבירה בתיק העיקרי. חן: "השיבוש עצמו רחוק מאוד מהמעשה. מדובר פה על מקרים בהפרש של שנים".
בר-מנחם אמרה, כי התביעה לקחה בחשבון את העובדה שהפניות לאולמרט היו ביוזמתה של זקן, וניתן משקל ממשי להודאתו של אולמרט ושהוא לקח לראשונה אחריות על מעשיו הפליליים. "ראינו ערך ציבורי רב בזה שאחרי כל כך הרבה שנים עם עבירות פליליות מסועפות, ההליכים מגיעים לסיום עם הודאה", הוסיפה. לדבריה, יש להביא בחשבון גם את המאסר על תנאי וגם את הקנס בסך 50,000 שקל שיוטל על אולמרט, אותו היא רואה כ"קנס לא מבוטל".
בתשובה לשאלתו של חן אמרה בר-מנחם, כי אין מתחמי ענישה מקובלים לעבירת השיבוש לבדה, אם כי לדעתה העונש נמצא בתוך המתחם. חן: "בעיות ראייתיות אין לכם, אבל הכל בחופף?". בר-מנחם: "מדובר בנאשם שניצב במשך שנים בפני הליכים משפטיים מסועפים שקרובים לסיומם. שישה חודשים של מאסר בתיק הזה - יש פסיקה מקלה הרבה יותר. החפיפה היא משום שאם עכשיו היה שופט אחד נדרש לגזור את דינו בכל התמונה הכוללת, אני חושבת שהעונש לא היה משתנה בהרבה".
בר-מנחם הוסיםה: "אחרי כל כך הרבה שנים, הנאשם לוקח אחריות". חן: "הוא לוקח אחריות תמורת זה שלא תשלחו אותו לכלא. בעיניכם יש ראיות ניצחות, והוא לא הולך לכלא". הוא המשיך לתהות, מדוע לא ירצה אולמרט אף יום של מאסר למרות שלטענת המדינה המתחם מגיע עד כדי מאסר בפועל. בר-מנחם השיבה, שזקן לא הייתה עדת תביעה מובהקת, אלא נאשמת במשותף באותו כתב אישום.
חן: "סיכמתם על שישה חודשי מאסר. למה הכל בחופף? סיכמתם בגבוה כדי שלא יישב בכלל? סיכמתם על עונש גבוה מצד אחד, אבל כבלתם אותי מצד שני". בר-מנחם: "ברירת המחדל של חוק העונשין היא בחופף, ודאי כאשר היא נגזרת של התיקים שכבר נוהלו נגד הנאשם".
