בית משפט ישראלי מוסמך להרחיק מאירועי ספורט בארץ גם בשל התפרעות שהתחוללה בחו"ל - קובע לראשונה (יום א', 7.2.16) בית המשפט העליון.

השופטת דפנה ברק-ארז דנה בעניינם של תשעה מאוהדי בית"ר ירושלים, אותם ביקשה המשטרה להרחיק מהמגרשים בישראל בעקבות התפרעות במשחק הקבוצה בעיר שרלרואה שבבלגיה ביולי 2015. בית משפט השלום בירושלים קיבל את הבקשות, בית המשפט המחוזי (בשני מותבים שונים) קיבל חלק מהערעורים ודחה אחרים, וברק-ארז קיבלה את ערעור המדינה ודחתה את ערעור האוהדים.

רובו של פסק הדין עוסק בשאלת סמכותו של בית משפט ישראלי להרחיק אוהדים בשל אירוע שהתרחש בחו"ל, וכאמור ברק-ארז קובעת שיש לו סמכות כזאת. לדבריה, החוק למניעת אלימות בספורט אינו קובע תיחום גאוגרפי ל"אירוע ספורט" - הן לגבי התנהגות אלימה בו והן לגבי הרחקה ממנו. מאחר שיש בחוק אינדיקציות לשתי האפשרויות - רק בישראל או גם בחו"ל - פונה ברק-ארז לבחון את תכליתו.

בהקשר זה היא קובעת, כי מטרת החוק היא למנוע אלימות וגזענות בספורט, וכי הסנקציה של הרחקה ממשחקים אינה פלילית-ענישתית אלא מניעתית. לנוכח זאת, מגיעה ברק-ארז למסקנה שהחוק אינו מוגבל לאירועים שבתחום ישראל: "הגבלת נקודת הייחוס לצורך הוצאת צווי הרחקה אך לאירועי ספורט בישראל בלבד מחטיאה לתכלית שלשמה ניתן הצו - אקט מניעתי שנועד לאתר את אותם מתפרעים בכוח במגרשי הספורט ולמנוע מהם לעשות כן". בשולי הדברים מזכירה ברק-ארז את הגלובליזציה של הספורט, ואומרת שגם זו תומכת בהרחבת גבולות החוק.

ברק-ארז מדגישה: "אין בכך כדי לומר שמיקומו של האירוע אינו צריך להשליך על הערכת הסכנה הנובעת ממנו. בכל מקרה ומקרה יש אפוא לבחון: האם בעובדה שאדם מתנהג בצורה אלימה במגרש כדורגל בחו"ל יש כדי להוות בסיס סביר לחשש כי הוא עלול להתנהג בצורה דומה גם בישראל? התשובה על שאלה זו היא תלוית נסיבות".

ברק-ארז הורתה לבית משפט השלום לשוב ולדון בענייניהם של האוהדים, כדי לקבוע את פרק הזמן המתאים בו יורחק כל אחד מהם מהמגרשים. את המדינה ייצג עו"ד שאול כהן, ואת האוהדים - עוה"ד לירון טרי וארי שמאי.