שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, אומר (יום ג', 9.2.16) שהעתירה נגד מינויו של אריה דרעי לשר הפנים צריכה להתגבר על שני מכשולים: פסק הדין של בג"ץ שאישר את מינויו לשר הכלכלה, וההכשר שנתן היועץ המשפטי דאז, יהודה וינשטיין, למינוי הנוכחי. ג'ובראן דיבר בפתח הדיון בעתירתה של התנועה לאיכות השלטון.

יו"ר התנועה, עו"ד אליעד שרגא, השיב, שווינשטיין עצמו הבחין בין משרדים שונים ובציינו את העבירות שביצע דרעי במשרד הפנים. השופט ניל הנדל שאל גם הוא כיצד מתגבר שרגא על פסק הדין הקודם, והאם ניתן להתעלם מהשנים הרבות שחלפו. שרגא טען, כי חלוף הזמן הוא רק שיקול אחד, ובמקרה הזה גוברים השיקולים האחרים שקבע בית המשפט העליון לבדיקת סבירות של מינויים, ובראשם - חזרתו של דרעי ל"זירת הפשע". לדבריו, החמור שבהם הוא העובדה שדרעי מעולם לא הביע חרטה על עבירותיו.

ג'ובראן הזכיר, שבפסק הדין הקודם בנושא דרעי התייחס בג"ץ במפורש לסוגיית חלוף הזמן. שרגא השיב, שלדעתו השופטת אסתר חיות שגתה שם. הוא אמר, שלדעת התנועה - ולמרות פסק הדין - לא יכול דרעי למלא תפקיד ציבורי כלשהו לעולם, והגדיר את פסק הדין כ"בכייה לדורות". עוד אמר, כי בפסק הדין הקודם לא הייתה קיימת הזיקה למשרד בו ביצע דרעי את עבירותיו, וכי דרעי לא היה יכול להתמנות אפילו למאבטח בכניסה למשרד.

עו"ד דנה בריסקמן, סגנית מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות, הדגישה שיש להבדיל בין המישור המשפטי בו עוסק בג"ץ לבין המישור הציבורי והמוסרי שאינו נדון בו. היא טענה, שאין אפשרות לפסול אדם ממשרד מסוים ולא ממשרד אחר. השופט ניל הנדל הגיב באומרו, שייתכן שההחלטה הייתה שונה אם היה מדובר במשרדי המשפטים או ביטחון הפנים. בריסקמן השיבה, שבמשרדים אלו ייתכן שאכן היה מקום לאבחנה. לדברי בריסקמן, שרגא חזר על הטענות שכבר נדחו בבג"ץ אשתקד.

בא-כוחו של דרעי, עו"ד נבות תל-צור, טען שהדין הוא שצריך לקבוע ולא הסמליות - כפי שנעשה בפסק דין הולילנד - ולכן אין משמעות לכך שהוא התמנה דווקא לשר הפנים (המשרד בו ביצע את העבירות בהן הורשע). הוא גם עמד על חלוף הזמן: 30-25 שנה מביצוע העבירות ו-13 שנה מתום ריצוי המאסר - כפליים מהדרישה בחוק יסוד הממשלה. עוד הזכיר תל-צור את העובדה שהציבור הצביע בעד דרעי ושהכנסת אישרה את מינויו, וטען שלא ניתן לקבל את הדרישה לפיה הקלון ידבק בדרעי לעד.