היום התפרסם באתר האינטרנט הרשמי של המוסד לביטוח לאומי
דף מנחה שכותרתו "החוק המשופר ליוצאים לעבודה" המידע שהוצג באתר נועד לדעת המוסד לתת מידע ראוי בנושא תיקון פרק ט' בחוק הביטוח הלאומי, תיקון העוסק בנכים כלליים ותעסוקתם.
קצת רקע
מאז הולאמו כספי הביטוח הלאומי במסגרת הסדרי המשק, נתון המוסד לחסדי משרד האוצר. ישיבתו של חשב מטעם האוצר בהנהלת הביטוח הלאומי רק מדגישה ומחזקת שליטה זו. הביטוח הלאומי שנבנה כמוסד סוציאלי עצמאי, כבר מזמן תלוי בחסדים ובהלכי רוח פוליטיים וכספיו תלותיים לגמרי במעצבי המדינות שבאוצר.
ערכי הערבות ההדדית ושמירת כבודם וקיומם ומילוי צרכיהם של אוכלוסיות מוחלשות, אשר היווה את עמוד התווך בבסיס רעיון הקמת המוסד, הוחלפו בהדרגה במדיניות מונחה המסירה בהדרגה נטל מעל קהל האזרחים, בייחוד לאותם המצויים בעשירונים עליונים. לא פלא הוא שבעשור האחרון נותבה מדניות של הפחתת גביית דמי ביטוח, ודווקא בסעיפי גבייה למשלמים הארגוניים ולמעסיקים, בעוד הכספים שנצברו מעולם לא נותבו לשיפור מצבם של מקבלי הקצבאות. קשר גורדי בלתי מוצדק נוצר בין מצב קופת המדינה, המדיניות הממשלתית החברתית וכספי הביטוח הלאומי.
תיאורטית יכול היה המוסד להותיר את רמות הגביה או להורידם במתינות מה ולעשות שימוש מושכל בכספים אלו לשיפור מצבם של מקבלי קצבאות אלא שמדיניות חברתית פוליטית מעדיפה להקפיא ולצמצם את רמות התמיכה באוכלוסיות מוחלשות.
בין הנתמכים הבולטים המצויים תחת חסדי המוסד מצויה אוכלוסיית הנכים הכלליים, הנאמדת בלא פחות ממאתיים אלף אזרחים, ואלו סופגים כבר שני עשורים וקצת פיחות זוחל בתנאיהם וברמת התמיכה שמעניק המוסד לקיומם ולמילוי צרכיהם.
מאבקים רבים שניהלה אוכלוסיה זו הביאו להכרה במצבם הקשה, אלא שבניגוד לצפוי, ההכרה שאמורה הייתה להביא לשיפור במצבם, הוחלפה בפעילות אחרות זדוניות ופוגעניות.
אחד מאבני הנגף הקשים ביותר הניצבים בפני נכים כלליים היא חוסר יכולתם ליהנות מרשת ביטחון כלכלית הוגנת כזו המבטיחה צרכיהם ובו בזמן מאפשרת להם לקבל חופש פעולה מלא לקידום שילובם ובעיקר בתעסוקה. המוסד מספק רשת ביטחון זו התנה קבלת קצבאות בדרישה חד-משמעית לחוסר תעסוקה או לתעסוקה מוגבלת ביותר.
על-פי החקיקה הקודמת עמדה ההתניה על תקרה של 37.5% מהשכר הממוצע (ברוב המקרים) כאשר מתן זכויות לקצבה מלאה עמד על 25% מהשכר הממוצע (למעט חריגים וברוב המקרים). החקיקה החדשה מעלה רף זה בתמורה למחיר מדורג של
מס חדש על עבודה ומציבה אותו במקסימום על 45% (3568 ש"ח) או 60% (4757 ש"ח) מהשכר הממוצע כשהמס שנלקח מהקצבה עומד בתקרה על 25% או 42% ממנה בהתאמה. או במילים אחרות הועלה הרף המקסימאלי להשתכרות מ - 2973 ש"ח ל-3568 ש"ח או 4757 ש"ח בתמורה לקיזוז של עוד 2% בקצבה
ואולי יותר, אלא שלא נקבעו עדיין כללים. בסך הכול מדובר בשיפור שבין 596 - 1784 ש"ח ביכולת ההשתכרות ובתמורה ל 2% (או יותר) מהקצבה. בשורה התחתונה מדובר בשינוי זניח לגמרי.
בעוד סקטורים אחרים של נכים נהנים מרשת זו בתנאים משופרים, כמו לדוגמא נכי עבודה הפטורים מהגבלה זו לגמרי או נכי צה"ל להם מגבלה של 150% מהשכר הממוצע, תוך העדר מס מדורג, הנכים הכלליים נותרו במגבלת השתכרות קשה ביותר. חשוב להבין שההתניה (גם החדשה) גוזרת על ציבור הנכים הכלליים עליבות ועוני, כמו גם, ניתוק חברתי ומניעת שילוב קהילתי.
בראשית הדרך, כאשר למוסד היו אמצעים כספיים מוגבלים היה זה אך הגיוני לקבוע התניה זו, אלא שמאז חלפו עשורים רבים ואיתם לדעת רבים גם ההצדקה להמשך קיום התניה זו.
בשנים האחרונות המוסד המצוי במצב כלכלי מעולה על-פי הרישום בספרים עומדים לרשותו עודפים כספיים ענקיים (מעל ל 100 מיליארד ש"ח), למרות זאת, המוסד אינו מסוגל לנתב ולקבוע מדיניות עצמית למבוטחים, קרי אזרחי המדינה מהם המוסד גובה כספים לסעיפי ביטוח אלו עשרות שנים.
ועדה ציבורית שמונתה לעסוק בנושא (לרון) הוכנסה בסד כבד של מגבלות והתניות ונחנקה תחת אילוצים כבדים של האוצר. חברי הוועדה, רובם נציגים של הממסד, במקום לעסוק במציאת תבנית ותוכנית ארוכת טווח לשינוי מציאות הנכים ולניתוק רשת הביטחון מההתניה, הביאו בהמלצותיהם תבניות פוגעניות, הרות גורל לציבור הנכים, כאלו שישאירו אותם בעליבותם לעוד שנים ארוכות.
לימים כשהונחו ההמלצות בפני מתווי המדיניות בחרו אלו לגבש שינויי חקיקה ובדרך מחוכמת, מתחכמת ומושכלת בנו תוואי לתוכנית כוללת פוגענית שמרחק רב בינה לבין שיפור מצבם של הנכים רחוק להחריד.
