חלומות על הרכבת התחתית

יש משהו משפיל, לכל ישראלי הנזקק בישראל לשרותי תחבורה ציבורית: אוטובוסים ורכבות. אם אותו ישראלי ביקר כבר בארצות רבות, הוא משווה את התנאים של האוטובוסים שלנו וקווי הרכבת אצלנו, לקווי המטרו וה-subway, הפזורים בכל עיר גדולה ובינונית בעולם. משווה את הגישה הפיסית לתחנות, את מהירות הנסיעה, דייקנות היציאה וההגעה, חדשנות הקרונות והשיטה, נוחיות השלטים, הגישה הישירה לרכבות-ההמשך וכו וכו.

מקהיר ועד בייז'ין, עבור דרך פריס, לונדון, ניו-יורק, וונקובר, טייפה, סיאול, ליון, הונג קונג, פראג, מוסקבה, בואנוס איירס ואיפה-לא. העולם מלא רכבות תחתיות מסודרות, המכבדות את האזרח ומניידות אותו ליעדי התחבורה להם הוא זקוק בחיי היום-יום שלו. רכבות תחתיות, בעלות תחנות מרהיבות מסודרות, חלקן מפוארות ומעוצבות, מהירות, נקיות, מדויקות וחדשניות, מאכלסות מאות ערים בעולם מזה 146 שנה.

אצלנו מדשדשים, בכמה חפירות מסכנות בשדרות ירושלים ביפו, בעיר ירושלים, בכניסה לפתח תקוה, ובעוד כמה ציוני דרך פה ושם, שאמורים לסמן את הרכבת התחתית-הקלה העתידית.

המטרו של קהיר - בשנת 1987, תשע שנים לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל ומצרים, נפתח בקהיר הקו הראשון של הרכבת התחתית שהלכה וגדלה והתרחבה מאז, ומסיעה מדי יום 4.5 מיליון נוסעים! המצרים, שאנחנו אוהבים לכנות אותם עולם שלישי, ידעו לנצל יפה את המענק הכלכלי של ארה"ב שמוזרם כבר 30 שנה לרשויות מצרים לצרכי הקמת תשתיות סכרים, פיתוח חקלאי ותעשיות. (עד עתה קיבלה מצרים לצרכים אלה 30 מיליארד דולר מארה"ב).

הקו הראשון של הרכבת התחתית הסאבווי של לונדון, נפתח ב-10 בינואר 1863. זה היה הקו הראשון בעולם של רכבות הממהרות להן מתחת לפני העיר, מסיעות המונים לעבודה, ללימודים, לפאבים ולקניות. מספר התחנות בלונדון הוא 270 והרכבת נמצאת היום בבעלות משותפת פרטים ולאומית.

הרכבת של פריס נפתחה לראשונה בשנת 1900 בדיוק. היא אחד הסמלים של העיר כמו מגדל אייפל, שער הנצחון, ארמונות הלובר וגני הטוילרי. המטרו נחפר מתחת לרחובות העיר ומתחת לנהר הסיין. התחנות עוצבו בסגנון ארנובו של 1900 המשובב את נפש המטייל בפריס עד היום. בשנות חיי בפריס התאהבתי במטרו, על תחנותיו ההיסטוריות, הנוחיות והמהירות, עולם ומלואו של יעילות מתחת לאדמה. התאהבתי במטרו, בין השאר כי בזכותו, מעולם לא איחרתי לפגישות ולא הייתי צריכה להשתמש בתירוץ המפוקפק של "היו פקקים".

קו 14 (תחנה ראשית מתחת לכנסיית המדליין), שנפתח בתקופת כהונתו של הנשיא מיטראן בראשית שנות ה-90 הוא כבר המילה האחרונה בעיצוב. הרכבות נכנסות לתחנה בו-זמנית משני הכיוונים, התחנות בנויות שיש אבן וזכוכית, מעליות מהירות חוסכות את הטיולים בתוך מסדרונות ארוכים. הנסיעה חרישית וממוחשבת. משהו של המאה ה-21 כמו שתמיד דמיינו אותה במוחנו.

לצרפתים יש מערכת הסעת המונים משוכללת בשם RER, הנמצאת בקומת השנייה מתחת לרכבת התחתית ומסיעה במהירות של 200 קמ"ש את הנוסעים לפרברים, לעיירות וערים סמוכות למטרופולין הפריסאי. אגב, מערכת הרווחה הצרפתית מעניקה הנחות מפליגות (כולל נסיעות חינם), לאזרחים קשישים, מובטלים ובעלי קשיים כלכליים מכל הסוגים, לנסיעה בכל קווי המטרו והרכבות של צרפת ואף בחלק מארצות השוק המשותף! לידיעת משרד התחבורה ומשרד הרווחה בישראל.

כישראלית, לא יכולתי שלא להבין את היתרון של מקלט תת-קרקעי מאובזר ובטוח לימי צרה, למדינה קטנה כמונו, המאוימת תמיד בטילים ופצצות על-ידי הסורים, העירקים, החיזבאללה והאירנים. אבל מקלט בטוח יש בפריס ובכל שאר הערים. בפריס ולא במדינה שלי.

בניו-יורק נפתחה התחתית בשנת 1904, ובעולם כולו נבנו רכבות תחתיות בכל עיר, כולל בערי הגוש הקומוניסטי בשנות קיומו, בערים בדרום אמריקה, ארה"ב וקנדה, ביפן, בפילפינים, בקוריאה בסין ובעוד ערים של המזרח הפורח ומשגשג.

כדאי לציין שיש חברות ענק, המתמחות בבניית רכבות תחתיות ברחבי העולם. חברות אלו מציעות גם את המימון ומעוניינות תמיד להיות שותפות בבעלות על קווי הרכבות התחתיות למשך עשרות שנים. החברות הן בעיקר חברות גרמניות וצרפתיות, בעלות מוניטין, שהקימו רכבות משוכללות לאורך קילומטרים במהירות של עד ארבע שנים בערים גדולות ומפותחות. בחלק מהמקרים לא נדרש כלל מימון ממשלתי או עירוני. יש מספיק משקיעים פרטיים וחברות-השקעות לנושא זה.

חשבו על זה כל הזמן

האם בנו של הנכד הקטן שלי ייסע כבר ברכבת תחתית, או רק באוטובוס דן וברכבת קלה? האם יוכל להגיע לתחנת-הרכבת הארצית באמצעות רכבת תחתית ולא בשני אוטובוסים או במונית? האם יהיה, כבר לנין שלי, קו רכבת לאילת, עליו חשבו בעלי חזון מאז הקמת המדינה?

חלמו על זה כל הזמן

נתן אלתרמן כתב שיר בשם "הרכבת התחתית", שפורסם בהארץ ב-11 בינואר, שנת 1936:
"שוב הושיט לנו אצבע קטנה העתיד
כבר זכינו כמעט לרכבת תחתית
והנה אכזבה
חבל"

ביצוע הקמת הרכבת התחתית של תל אביב והמטרופולין נדחה מאז שנת 1948 ועד היום. אלפי דולרים, לירות סטרלינג, פרנקים, שקלים ואירו בוזבזו על תוכניות, מכרזים, נסיעות לחו"ל לביקור ברכבות תחתיות בעולם, תוכניות חוזרות, משכורות וישיבות סרק. גם ברגע זה עבודות הרכבת התחתית בכל מקום בהם התחילו בישראל הופסקו ונדחו למועד אחר... למתי?

להלן אבני דרך בהיסטורית המחשבות הישראליות להקמת הרכבת התחתית:

1948 - דחיית תוכנית ריינר;
1948 - דחיית המלצה על העברת מסילת הרכבת התחתית מעבר לנחל איילון;
1970 - שמעון פרס מקים צוות "הסעת המונים" לפיתוח מערכת מסילות בישראל;
1971 - עוד תוכנית סרק של הסעת המונים בשיתוף חברות "דן", "יהודה" ו"שרון";
1973 - גולדה מאיר מכריזה על בדיקת נושא רכבת תחתית בתל אביב;
1983 - משרד התחבורה מקבל המלצות תוכנית האב לתחבורה במטרופולין תל אביב;
1993 - רוני מילוא נבחר לראש העירייה על-סמך קמפיין, בו הבטיח לתל אביביים בניית רכבת תחתית!
1994 - הממשלה מחליטה לאמץ תוכנית פיתוח רכבות בישראל לשנות ה-2000;
1995 - השלמת תוכנית פיתוח רב שנתית של רשות הנמלים והרכבות בשם "רכבת 2000";
1997 - הקמת נת"ע נתיבי תחבורה עירוניים (שם של משרד עם אין סוף הוצאות וללא תוצאות);
2003 - פרסום מכרז לקו האדום;
2006 - הגשת הצעות לקו האדום;
2007 - תחילת העבודות לבניית הרכבת התחתית;
תאריך סיום העבודות לא קיים. גם אין עבודות.