שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, בני שגיא, סבור, כי לעיתים אין מנוס משימוש בכלים פליליים אל מול שיימינג ברשת. הוא דיבר (26.2.16) בסיומה של השתלמות בנושאי טכנולוגיה ומשפט במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין.

שגיא הגיב על דבריו של עו"ד שלומי וינברג, הסבור, כי אין להחיל את המשפט הפלילי על שיימינג ברשת, אלא במקרים קיצוניים בלבד, והזהיר מפני "פליליזציה בחופש הביטוי" כחלק מהפליליזציה של כל תחומי החיים. "אם נחיל את המשפט הפלילי ביתר שאת בחופש הביטוי, אנחנו נידמה למדינות שאנחנו לא רוצים להידמות אליהם", טען, "ובמיוחד אם נחיל את זה על אנשים מסוימים ונושאי תפקידים מסוימים". הוא הציע להסתפק בהליכים כגון תביעת פיצויים וצווי מניעה והסרה.

שגיא הגיב: "חלק גדול מהדברים שאסור לעשות - ייעשו אם לא יהיה מכשיר פלילי. אלו צווי מניעה אפשר לתת לשרתים המצויים בחו"ל? אנחנו משחקים עם עצמנו. למי תפנה את צו המניעה? לגוגל? יזרקו אותך מכל המדרגות. לא הייתי נרתע במקרים הקיצוניים מיוזמת חקיקה שתטפל בתופעה הזאת, שהולכת ומחמירה. אלו דברים מבהילים ומסוכנים".


"דמוניזציה מוגזמת"


נושא נוסף שנדון היה השימוש בראיות דיגיטליות. עו"ד יעל גרוסמן טענה, כי כל ראיית מחשב ניתנת לזיוף. "זה ממש לא כמו דנ"א. נכון יותר להשוות זאת למסמך מאשר לראיה פורנזית: זה לא עניין של קבילות אלא עניין של משקל", אמרה.

עו"ד אור ממון, ממונה תחום סייבר בפרקליטות מחוז מרכז, הגיב באומרו: "יש דמוניזציה מוגזמת בנוגע לראיות דיגיטליות ובחששות מפני זיוף. הרי גם דנ"א וטביעות אצבע אפשר להשתיל, אבל את זה איש לא טוען; כאשר מדובר בראיות דיגיטליות, מיד בודקים האם זה לא זיוף. צריכים להיכנס קצת לפרופורציה.

שופטת בית משפט השלום בראשון לציון, איטה נחמן, אשר פסקה לראשונה שניתן לבצע עבירת מין בעולם הווירטואלי, ציינה, כי על המשפט להכיר בכך שעולם המדיה השתנה. "לא יכול להיות שהמשפט לא יתקדם. אם לא נחיל את המדיה לגרם-מעשה בביצוע עבירה, הכל ייעשה באמצעות המדיה ואי-אפשר יהיה להעמיד איש לדין", הוסיפה. לדעת נחמן, בהתייחס לסמכות המקומית, "בעולם הקיברנטי - במקום בו נעשית הלחיצה על הכפתור, שם נעשית העבירה".


"המשפט הולך לאט-לאט"


גם שגיא התייחס לסוגיה זו: "אנחנו פחות מבינים בטכנולוגיה, אבל אנחנו דנים גם ברפואה ובהנדסה ונעזרים במומחים הרלוונטיים. אני לא רואה הבדל דרמטי בין ראיות ממוחשבות לראיות אחרות. כמעט תמיד אנחנו עוסקים במארג של ראיות, ולכן אני פחות חושש להתבסס על ראיות דיגיטליות".

עו"ד אייל בסרגליק התייחס לתופעה האכיפה הפרטית ברשת ואמר, כי היא נובעת מכך שבמשטרה אין די כוח אדם בכלל וכוח אדם מיומן בפרט לעבירות טכנולוגיות. "זה קורה כאשר הציבור חש שאין מספיק אכיפה פלילית", טען. לדבריו, הפרקליטות עושה עבודת קודש במלאכת האיזון שבין חוסר הרצון להשתמש בכלי הפלילי לבין הלחץ הציבורי לעשות זאת, ולדעתו-שלו יש מקום לעשות שימוש בכלי זה.

ד"ר יובל קרניאל אמר, כי האינטרנט והטכנולוגיה שינו את העולם ומחייבים מחשבה חדשה ומעמיקה בשורה של תחומים. "זה לא מקרה ששופטים נוקטים באקטיביזם שיפוטי כאשר הם מגיעים לתחומים הללו, כי המשפט הולך לאט-לאט".

קרניאל הגדיר את פייסבוק כ"חברה שקמה כדי להחריב את הפרטיות, כמו שגוגל קמה כדי להחריב את זכויות היוצרים, והיום הן יותר חזקות מאשר ארה"ב וסין. הפרטיות מתה, לא רק בגלל שאנחנו מוותרים עליה תמורת נוחות, אלא גם בגלל שאנחנו מוכנים לתת אותה בחינם כדי להיות חלק מהקהילה", קבע.

לדעת קרניאל, המשפט הפלילי משתנה יחד עם החברה וחייב להתאים את עצמו אליה. "יש סכנה שבגלל התפוצה הרבה של הדברים הללו, לא ניתן יהיה לקבוע שהם פליליים", הזהיר. לדעתו, בעוד הפרטיות הולכת ונחלשת בעולם המציאותי, היא הולכת ומתחזקת בעולם המשפטי - דוגמה לכך שהמשפט זורם עם השינויים וגם מתנגד להם. הוא סבור שיש לטפל באמצעים פליליים רק במקרים הקיצוניים, ומחוסר ברירה להניח לאחרים.