הסופרת נעמי פרנקל ז"ל הייתה אזרחית עובדת צה"ל בשייטת 13 ובמפקדת חיל-הים, שעבדה כתחקירנית ומתעדת של פעולות הלוחמים ודיונים במטכ"ל במסגרת תחקירים שנעשו ע"י החיל במהלך מלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. אחרי שהוסר הסיווג הביטחוני על אותם דיונים, היא סיפרה דבר מרעיש מאין כמותו.
פרנקל גילתה כי במהלך השיקלוט (שמיעת הקלטת ישיבה וכתיבתה כפרוטוקול על הנייר) של אחד מדיוני המטכ"ל של מלחמת יום הכיפורים, היא שמעה, וכתבה, כי בדיון "ב-04:15 בבוקר" (הכוונה לדיון שהחל בשש בבוקר - 6 שעות לפני שפרצה מלחמת יום כיפור), דדו (הרמטכ"ל) בא אל דיין (שר הביטחון), ביקש לבצע מכת מנע כדי למנוע מצבאות מצרים וסוריה לתקוף ראשונים.
דיין וגולדה, כפי שעשו בשבוע האחרון, דחו את דרישת הרמטכ"ל למכת מנע. דיין ענה תשובה מדהימה לרמטכ"ל באומרו: "יש לנו הסכם עם קיסינג'ר שאנחנו לא תוקפים את הערבים, אלא אנחנו ניתן להם פעם אחת סרטיפיקציה של ניצחון. אז, אחרי זה, אפשר יהיה לעשות שלום איתם".
עדות זו תואמת לתיאוריה פרי עטו של ההיסטוריון הצבאי, ד"ר
אורי מילשטיין, אשר טוען כי היה קשר בין קיסינג'ר לבין גורמים בכירים בממשל הישראלי אשר קבע מראש כי ישראל לא תתקוף ראשונה את הצבאות הערביים לפני מלחמת יום הכיפורים.
אולם יש לסייג ולהדגיש כי עדות זו אינה הוכחה מכרעת. עדיין לא נמצאו מסמכים אשר יכולים לבסס את התיאוריה של ד"ר מילשטיין ושל עדותה של הסופרת פרנקל. אבל ניתן בהחלט להניח כי עדות זו תתרום לויכוח בין ההיסטוריונים הצבאיים בבואם להסביר את המדיניות הביטחונית של ישראל בחודשים שלפני מלחמת יום הכיפורים.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
