"לישראל יש חילות מהטובים בעולם. יש לה חיל-אוויר נהדר, יחידות מיוחדות מצוינות, אך לא היה לה מעולם צבא, וגם היום זה כך, כי צבא איננו אוסף של חילות וזרועות, אלא גוף אינטגרטיבי הפועל בתיאום. ואת זה אין לנו!"
דברים חריפים אלה השמיע תת-אלוף בדימוס אמציה (פצי) חן, שפיקד בשעתו על סיירת שקד; על מתקן האימונים של צבא היבשה בצאלים; היה ראש המסלול האסטרטגי במכללה לביטחון לאומי, ונמנה על צוות של חמישה אלופים ותת-אלוף אחד (פצי) שהפיקו את לקחי מלחמת לבנון הראשונה.
לדברי חן, שדיבר במסגרת חלקה השלישי של סדנת פורום אלפרדו אשר הוקדשה לאסטרטגיה הישראלית, "מתקיים בצה"ל כשל תמידי של מערכת הפיקוד והשליטה, מדרג המטה הכללי ועד דרג מפקד החטיבה, לפחות. דרג המטה הכללי נמצא מתחת לקו האדום ולא שלט בשום מלחמה. המצב קצת משתפר בדרג האוגדה, ומשתפר יותר, אך לא די, בדרג החטיבה. מפקדות הגדוד מתפקדות כהלכה, והביצוע מגיע לשיאים בדרגי הפלוגה, המחלקה והחוליה. הסיבה העיקרית לכשל של מערכת הפיקוד והשליטה היא מורשת הפלמ"ח של תרבות ה"סמוך".
"משה וחצי" גנז לקחים
"צבא הוא מערכת של כוח שיודעת למצות מעצמה את מירב התפקוד המבצעי, במינון, במקום ובזמן, בהתאם להגדרות שנותחו ועברו תהליך של הכשרה והקניית ידע. תנאי הכרחי לכך הוא הפקת לקחים יסודית. הרמטכ"ל היחיד בתולדות צה"ל שהתאמץ להפיק לקחים היה רב אלוף
רפאל איתן (רפול) ז"ל, אחרי מבצע שלום הגליל. הוא מינה ארבעה אלופים ותת-אלוף אחד, אותי, לבצע את המשימה. הוועדה עשתה את עבודתה ביסודיות. בינתיים, ועדת קהאן שהוקמה אחרי פרשת סברה ושתילה, גרמה להחלפתו של רפול בסגנו,
משה לוי (משה וחצי). בטקס חגיגי הגיש עוזר ראש מחלקת הדרכה לתורת לחימה, דובי כץ, לרמטכ"ל החדש, את הכרך של "לקחים במלחמת של"ג". לוי פתח את כרך הלקחים. הפרק הראשון עסק בתפקוד מוצב הפיקוד העליון במלחמה (מצפ"ע) הידוע גם בכינויו 'הבור', ושעליו היה לוי ממונה במלחמה, כסגן רמטכ"ל. הפרק היה ביקורתי מאוד. הוא טרק בכעס את הכרך והורה לגנוז אותו. כל עבודתנו הייתה לשווא, ויש עדיין הרואים בלוי רמטכ"ל ראוי!"
"לימים, בהיותו רמטכ"ל, ביקש ממני
אהוד ברק להציג את הממצאים בקורס מפקדי אוגדות. אחד החניכים היה שר הביטחון דהיום, בוגי יעלון. שאלתי אותם: 'מי מכיר את לקחי מלחמת ששת הימים?'. איש לא הכיר. ואכן לא הופקו אז לקחים, שכן הרמטכ"ל,
יצחק רבין, ניהל את אופן הפקת הלקחים בצורה של - חברים מספרים לחבריהם על עצמם. לקח אחד בכל זאת הופק: הפיכת האוגדה המבצעית לאוגדה קבועה, עם יחידות אורגניות. כבר אחרי שנים מעטות, במלחמת יום הכיפורים, פירק צה"ל את האוגדות הקבועות לאוגדות משימתיות, וכל ההשקעה העצומה הייתה לשווא".
