חברת גילי ויואל עזריה, העוסקת בתכנון וביצוע של פרויקטים בהיקפי ענק ברחבי הארץ בהנדסה אזרחית, תובעת (17.3.16) מ
רכבת ישראל 160.2 מיליון שקל.
בתביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, נאמר, כי התובעת זכתה במכרז לביצוע עבודות בפרויקט מורכב וראשון מסוגו בישראל, בהיקף של 160 מיליון שקל. מדובר בהקמת מתחם שירות לרכבת בבאר שבע ("מבנה 100"), לתחזוקה וטיפולים בקרונות וקטרי רכבת בחמישה מסלולים שונים במקביל, במפלסים תת-קרקעיים ועיליים תוך שימוש במערכות רכבתיות ייחודיות ומתקדמות.
התובעת אומרת, שהיא הייתה הקבלן המבצע, בעוד התכנון היה באחריות הרכבת - אך זה היה חסר במועד פרסום המכרז. כתוצאה מכך, עדכנה הרכבת את התוכניות למעלה מ-1,000 פעמים במהלך העבודות.
לטענת התובעת, הימנעות הרכבת ממסירת תוכניות והוראות, מסירת תוכניות חלקיות או באיחור, הספקת תוכניות שגויות או בלתי מתאימות, מתן הוראות סותרות ובלתי מדויקות - כל אלו הביאו להטלת עבודות נוספות רבות ובלתי מתוכננות במהלך הפרויקט, ולעיכובים קריטיים הן בהשלמת הפרויקט.
לדבריה, בסך-הכל נמסרו לה 27 פקודות שינויים בהיקף כספי של 25 מיליון שקל. בנוסף לכך, הטילה עליה הרכבת לבצע עבודות שלא במסגרת פקודת שינויים בסך 38 מיליון שקל שלא שולמו לה. החברה אומרת, כי הרכבת סירבה לשלם לה תמורת העבודות הנוספות ואפילו תמורת עבודות שנקבעו במקור.
לטענת התובעת, בנוסף לכך היא זכאית לתמורה בגין התארכות הביצוע, ולהחזר ההוצאות הכבדות שנגרמו לה בשל השינויים התכופים שהכתיבה הרכבת. היא אומרת, כי הרכבת הפעילה עליה לחצים פסולים, הפיצה פרסומים שליליים על-אודותיה באמצעי התקשורת ואיימה בחילוט הערבות הבנקאית בסך 10 מיליון שקל, הכל על-מנת לאלץ אותה לבצע את העבודות הנוספות ולאלץ אותה "להתיישר" לפי גחמותיה. לדבריה, היא תביא ראיות לחלקם של בכירים ברכבת במסע לחצים פסול זה.
התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד ליאור דגן, ניר לב, בני שפר, אוהד בן-יהודה והדס לביא. טרם הוגש כתב הגנה.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
