שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
חאלד כבוב, דחה (10.3.16) בקשה לתביעה ייצוגית ב-135 מיליון שקל נגד בתי הזיקוק, הגם שקבע שהיא לא דיווחה כיאות בסוף 2011 ובתחילת 2012 על מהלכים בהיקף של 730 מיליון דולר.
מאיר אזנקוט ביקש לתבוע את בז"ן על שני מהלכים, שאפשרו לה להקטין בצורה משמעותית את החוב הפיננסי שלה (לבנקים ולמחזיקי האג"ח). האחד היה הארכת מועדי התשלום לספקי הנפט שלה, והשני - עסקת אופציה לרכישת נפט אשר שחררה סכום ניכרים ששימשו לרכישת הנפט, תוך הפחתת המלאי שברשותה. הצעד הראשון היה בהיקף של 500 מיליון דולר, והשני - 230 מיליון דולר.
אזנקוט טען, כי בז"ן לא מסרה דיווח נאות על שני המהלכים ובכך גרמה נזקים לבעלי מניותיה, שלא ידעו על הגדלת העלויות לספקים אשר נבעו מהצעד הראשון, ולא ידעו על המשמעויות הפיננסיות של המהלך השני. החברה טענה, כי מדובר היה בפעולות עסקיות שגרתיות שאינן מחייבות דיווח מיידי.
כבוב קובע, כי גם לחברה כמו בז"ן - בעלת מחזור של 10 מיליארד דולר בשנה - מדובר בפעולות מהותיות החייבות בדיווח. ההסדר מול הספקים הגדיל את החוב כלפיהם ב-500 מיליון דולר תוך שלושה חודשים, ואין ספק שמדובר במהלך מתוכנן של הדירקטוריון ולא בצעד שגרתי של חידוש חוזים כפי שטענה בז"ן.
הדיווח של החברה על הסדרים אלו היה חלקי וחסר החל מנובמבר 2011, ורק במאי 2012 תוקן המעוות כאשר בז"ן פרסמה סקירה של חברת מעלות שכללה התייחסות מלאה להסדרים עם הספקים. אולם מאחר שגם לשיטת אזנקוט ההשפעה של העסקות על שערי מניית בז"ן החלה רק בסוף 2012, הרי שאין קשר בין מחדליה לבין הנזק הנטען ולכן אין מקום לאשר תביעה ייצוגית.
בצורה דומה פסק כבוב לגבי עסקת זמינות המלאי, אשר במסגרתה נותר מלאי של בז"ן בבעלותה של חברה זרה עד למועד בו משכה אותו. גם כאן מדובר בעסקה מהותית: רכישת נפט ב-230 מיליון דולר, בתוספת דמי זמינות של 125 מיליון שקל לחמש שנים. החברה הייתה חייבת לדווח על היבטיה המימוניים, אך לא עשתה זאת כאשר מסרה דיווח מיידי עליה במארס 2012, ובכך הטעתה את המשקיעים. גם כאן, הפתרון היה בפרסום סקירתה של מעלות במאי 2012, וגם כאן הנזק הנטען נגרם לאחר אותו מועד - ולכן אין יסוד לתביעה הייצוגית.
למרות דחיית הבקשה, חייב כבוב את בז"ן לשלם לאזנקוט הוצאות בסך 250,000 שקל. את אזנקוט ייצגו עוה"ד חגי שלו, מייק ביטון ואילן ורדינוקוב, ואת בז"ן - עוה"ד רלי לשם, לירן בר-שלום, יניב לוי, טל רוטמן ועדי ציטרון.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
