בין התלונות שנמצאו מוצדקות בנוגע לאופן ניהול ההליך, כפי שהן מופיעות (23.3.16) בדוח השנתי של נציב התלונות, אליעזר ריבלין:

• בית המשפט העליון מחויב לנהל פרוטוקול העונה על דרישות החוק, כמו כל בית משפט אחר. ההחלטה ניתנה בתלונה נגד הרכב של העליון, שסירב לתקן טעויות בפרוטוקול.

• אסור לשופט למחוק מהפרוטוקול טיעונים שהשמיעו עורכי דין בניגוד להנחיותיו.

• ראוי שבית המשפט יורה להעביר עותק מפסק הדין לגורמים הרלוונטיים, כאשר הוא מגלה הפרה ברורה וחמורה של הוראות החוק או התנהגות אתית בלתי ראויה.

• בית משפט מחוזי עיכב פסק דין במשך ארבע שנים בשל המתנה לפסק דין מנחה של בית המשפט העליון. ריבלין קובע, שאין לאלץ את הצדדים להמתין זמן בלתי קצוב, וחייב להיות יחס סביר בין התועלת שתיווצר מן ההמתנה לבין הזמן המוקצב לה.

• בבתי דין איזוריים לעבודה ניתנו פסק דין בתביעה עשרה חודשים לאחר הסיכומים והחלטה בתביעה ייצוגית שמונה חודשים לאחר הסיכומים.

• שופטת מחוזית לא נתנה פסק דין בתיק בו הוגשו הסיכומים בשנת 2012. ריבלין אומר, כי תגובתה מציגה "תמונה אומללה" הן מבחינת בעלי הדין והן מבחינת העומס המוטל עליה, אך היה ראוי שהיא תתן פסק דין לפני שיצאה לשבתון. הוא גם קורא לנשיאו של אותו בית משפט להביא בחשבון את העומס שעליה.

• שופטת שלום נתנה החלטה שלוש דקות לאחר שהוגש ערעור ובו עשרות נספחים. ריבלין אומנם דחה את התלונה, אך הוא מעיר בציניות שאין לו ראיות מספיקות "לסתור את סגולותיה יוצאות הדופן של השופטת".