שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
חאלד כבוב, הרשיע (יום ג', 29.3.16) את
פרדי רובינסון בקבלת 40 מיליון שקל במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, עבירות מנהלים בתאגיד, עבירות ניירות ערך, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. כתב האישום עוסק במעשים שביצע רובינסון כאשר היה יו"ר חברת שחר המילניום, שהייתה בשליטת חברת מילומור שבבעלותו.
בשנים 2007-2005 משך רובינסון, לרוב בצוותא עם סמנכ"ל הכספים אורן דואדי - שהורשע גם הוא - מיליוני שקלים משחר המילניום והפקידם בחברת מילומור שסבלה ממצוקה כספית קשה. רובינסון עשה זאת תוך הסתרת מעשיו ממרבית נושאי המשרה בחברות, ממבקר הפנים של שחר המילניום ומנאמן איגרות החוב שלה, ללא כל אישור, ללא דיווח ובניגוד לדין.
כדי למנוע את השתקפות המשיכות בדוחות הכספיים, דאג רובינסון להשיב את מלוא הכספים או את מרביתם בתום כל רבעון לפני פרסום הדוחות. בצד המשיכות האסורות, פעל רובינסון בדרכים נוספות כדי לשפר את מידת הנזילות של מילומור, ובין היתר שיעבד את חשבון הבנק של שחר לטובת מילומור ופעל בצוותא עם דינור לכך ששחר תעניק ערבות בלתי מוגבלת בזמן ובסכום לטובת מילומור, אף זאת ללא אישור, ללא דיווח ובניגוד לדין.
בשלהי 2006 החלה ביקורת של רשות ניירות ערך לבדיקת ההתנהלות בחברת מילומור. רובינסון, אשר חשש שדבר המשיכות יתגלה, פנה לגורמים שונים בחברה בניסיון להסתיר את דבר המשיכות או לפחות להרחיק את עצמו מאחריות להן, ובכך שיבש מהלכי חקירה ומשפט. רובינסון אף הציע לדואדי תשלום ניכר אם יקח על עצמו את האחריות למשיכות, אך הלה סירב.
הסבר "תמים ומעוות"
כבוב דוחה את טענתו של רובינסון, לפיה פעל בהתאם להחלטת דירקטוריון שחר שאישר העמדת אשראי של 30 מיליון שקל למילומור. קו האשראי לא הועמד, ולא ניתן היה להסתמך על החלטה זו כדי למשוך מהחברה כספים אחרים, אומר כבוב, המכנה את הסברו של רובינסון "תמים ומעוות". רובינסון, אשר שלט ביד רמה בכל ענייניה של הקבוצה, ידע היטב שמדובר בהעברות אסורות והתעלם מכל סימני האזהרה שהונחו בפניו - קובע כבוב.
כבוב אומר: "פרשנות זו של רובינסון נדחית על הסף והיה מוטב לולא הייתה מועלית על-ידי איש עסקים מנוסה, בעל מוניטין, בעל שליטה בחברות ציבוריות ופרטיות רבות, שהקיף עצמו כאמור ביועצים משפטיים, חשבונאים ונושאי משרה בעלי שם. כל אחד מאותם אישים אשר סבבו את רובינסון יכול היה להסביר לו שזוהי פרשנות אבסורדית, נטולת בסיס ואחיזה במציאות, הנוגדת את הדין.
יש לשער, שמסיבה זו בדיוק, רובינסון נמנע מלשאול אותם".
לדברי כבוב, "הנאשם אינו בוחל במסירת גרסה שקרית, מסולפת, מתחכמת, מתנערת מאחריות, תוך העלאת טענות בכל מי שסובב אותו... ברור כי לנגד עיניו של רובינסון עמדה מטרה אחת ויחידה, להשיב איזון פיננסי בין חברות הקבוצה, כאשר נושא
תקינות הממשל התאגידי – היה בבחינת מותרות שלא היה יכול לאפשר לעצמו". רובינסון רצה להציל את מפעל חייו וכל האמצעים היו כשרים לכך, מסיק כבוב מעדותו.
הסמנכ"ל ידע ושיתף פעולה
לדברי כבוב, "אינני בא לקבוע שהנאשם היה בעל כוונה פלילית לגנוב את כספי החברה הציבורית. עם זאת, הובהר מעבר לכל ספק כי מדובר במי שעקרונות תקינות ממשל תאגידי המתחייבים בחברה ציבורית, היוו אך בגדר המלצה לגביו ולבטח לא נוהל מחייב". רובינסון התעלם מהעובדה שמדובר בחברות נפרדות, חלקן ציבוריות, והתעלם גם ממסך ההתאגדות שהבדיל בינו לבינן, מוסיף כבוב.
על עדותו של דואדי אומר כבוב, כי אינו יכול לקבל אותה כלל ועיקר. דואדי טען שנמסר לו שקיים אישור להעברות הכספים, והוא קיבל זאת. כבוב מגיב: "זה מצג שכל בר בי רב היה דוחה על הסף. לא מתקבל על הדעת שרו"ח, סמנכ"ל כספים של חברות גדולות, היה נסמך על אמירה שנאמרה לו ע"י בעל שליטה שיש לו עניין אישי בשתי החברות, ולא מבצע את הבדיקה הבסיסית של הצגת המסמך המאשר בפניו".
לדברי כבוב, "בין אם אראה בהתנהלותו של דואדי כהשלמה או כניעה למציאות שנכפתה עליו על-ידי רובינסון, ובין אם אני אראה בו כמי שגילה אדישות וחוסר אכפתיות להתנהלות לקויה ולא חוקית של העברת כספים בין חברת בת לחברת אם, התוצאה היא אחת – דואדי ידע על דבר אי-החוקיות בהעברת הכספים בין חברת-הבת לחברת-האם".
עוד אומר כבוב, כי נתן משקל מוגבל בלבד לעדותו של עד המדינה - שמילא בעבר תפקיד בחברת שחר - וזאת משום שלמדינה היו די והותר ראיות להוכחת אשמתו של רובינסון. הוא מציין בין היתר בהקשר זה את עדויותיהם של
דורון שורר, לשעבר הממונה על שוק ההון, שהיה דירקטור במילומור והתפטר בשל מעשיו של רובינסון; את יהודית גלס, שהייתה מזכירת החברה; את עו"ד
יעקב כץ, שהיה דח"צ בחברת שחר; ואת יעקב שלומוביץ, שהיה דירקטור במילומור ובשחר.
רואי החשבון והמבקר כשלו
לעומת זאת, מותח כבוב ביקורת על רואי החשבון של שחר, משרד שטראוס-לזר: "בפני בית המשפט הצטיירה תמונה עגומה, קודרת של אי-מילוי תפקיד של רו"ח סביר ומיומן, אשר היה מגלה על אתר, מעיון פשוט בכרטסת החו"ז, את העברות הכספים בין החברות במהלך כל רבעון, כמפורט בכתב האישום... חובת רואי החשבון הייתה לבחון את הכרטסת כחלק בסיסי, יסודי ומהותי מתפקידם. העובדה שרו"ח כשל בביצוע מלאכה כל כך טריוויאלית, אין בה כשלעצמה כדי לבסס את מה שמיוחס לנאשמים, כאילו ניסו להטעות את
רואי החשבון ולהסתיר מפניהם את העברות הכספים".
גם מבקר הפנים של שתי החברות, רו"ח ישראל גלס, נכשל בתפקידו - קובע כבוב: "אין מדובר בביקורת מסובכת ומורכבת אלא מדובר בביקורת בסיסית ויסודית שמבקר פנים בחברה ציבורית היה אמור וצריך לערוך. ביקורת אשר היה בה כדי לחשוף וליידע את כל
אותם גורמים ובעיקר את ועדת הביקורת לפעולות האסורות שנעשו בין שתי החברות". הוא דוחה את הסבריו של גלס בדבר היקף מצומצם של שעות ביקורת, ואומר שעדותו לא הותירה עליו רושם חיובי.
כבוב גם דחה את טענתו של רובינסון לפיה הסתמך על חוות דעת שקיבל מהיועץ המשפטי של החברה, באומרו שלא התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה להגנה זו. מדובר כנראה במענה בעל-פה לשאלה, ולא בחוות דעת כתובה המבוססת כנדרש על מידע מלא, ולטענת ההסתמכות אין אפילו ראשית ראיה - מסכם כבוב נקודה זו.
לבסוף, דחה כבוב את טענתם של רובינסון ודואדי להגנה מן הצדק. הוא אומר, כי אין הצדקה לכך שכתב האישום הוגש רק בשנת 2014 - חמש שנים לאחר תחילת החקירה, ויש מקרים בהם אכן ניתן לבטל כתב אישום בשל שיהוי שכזה. אולם במקרה הנוכחי מדובר בחקירה מורכבת, שהתנהלה חלקה ברומניה, שכללה חתימה על הסכם עד מדינה ושנערכו בה שימועים. האינטרס הציבורי מצדיק לדחות את טענת ההגנה, אך כבוב אומר שיתחשב בכך בגזירת העונש.
את המדינה ייצגו עוה"ד יוני לבני ואסף עיסוק, את רובינסון ייצגו עוה"ד נבות תל-צור ו
ירון ליפשס, ואת דואדי - עוה"ד
רותי ליטבק, אורי פירסט ויובל שלום.