ראש עיריית נצרת עילית המושעה,
שמעון גפסו, ירצה שישה חודשי מאסר בפועל על עבירת שוחד. כך קובע (יום ה', 31.3.16) בית המשפט העליון, אשר קיבל את ערעור המדינה בעניינו של גפסו, שנדון במחוזי לשישה חודשי עבודות שירות. עוד נקבע, כי במעשיו של גפסו דבק קלון - כך שהוא לא יוכל למלא משרה ציבורית בשבע השנים האחרונות.
השופטים
אסתר חיות,
עוזי פוגלמן ודפנה ברק-ארז דחו את ערעורו של גפסו על הרשעתו. הם קבעו, כי הוא היה מעורב "עד צוואר" - כלשונה של חיות - במהלכים שביצעו אנשיו לאחר הבחירות בנובמבר 2008. הללו דרשו מ-סמיון ברון - חבר מועצת העיר מטעם קדימה - להתפטר מחברותו במועצה, שאם לא כן, תפוטר רעייתו לשעבר מעבודתה בחברה לפיתוח נצרת עילית שבבעלות העירייה. הדברים ברורים מהשיחות המוקלטות בהן השתתף גפסו, ואשר בהן הפליל את עצמו למרות שחשב שהן מוקלטות.
חיות קבעה, כי מעשיו של גפסו מקיימים את כל יסודותיה של עבירת השוחד, בין היתר, משום שהתנאי שהציב היה בו משום ניצול בוטה לרעה של מעמדו כראש העירייה. עוד נקבע, כי העובדה שגפסו ביקש להשפיע על הרכב חברי המועצה מן האופוזיציה (סיעת קדימה), מקימה חזקה, כי עשה זאת מתוך אינטרס פוליטי שאותו ביקש לקדם - חזקה שלא נסתרה; לא הייתה זו גחמה אישית חסרת תועלת, מעירה חיות. לעומת זאת קבעה חיות, כי נותר ספק סביר סביב מעורבותו של גפסו בשיחות מוקדמות יותר, בהן הוצע ל-ברון להצטרף לקואליציה ובתמורה תישאר גרושתו בעבודתה.
חיות מציינת, כי קיים לעיתים קושי להבחין בין עבירת סחיטה באיומים לבין עבירת התניית שוחד (דהיינו: דרישת שוחד שלא התקבל בסופו של דבר). היא קובעת: "על-מנת שתתגבש עבירה של לקיחת שוחד על דרך ההתניה יש להוכיח, כי התנאי שהציב עובד הציבור בפני האזרח מתייחס לפעולה הקשורה בתפקידו הציבורי וזאת בין אם מדובר בביצוע פעולה שעובד הציבור מחויב ממילא לעשות ובין אם מדובר בסטייה מתפקידו".
בנוגע לעונש אומרת חיות, כי מדובר בעבירה מובהקת של שחיתות ציבורית הנגועה בפגם מוסרי וערכי המחייב קביעה שדבק קלון במעשים. מדיניות הענישה הנוהגת והראויה בעבירות של לקיחת שוחד, והצורך בהרתעת הרבים מפני ביצוען של עבירות אלה, מחייבים ענישה מאחורי סורג ובריח. מדובר ב"בריונות פוליטית", אומרת חיות ומסכמת: " בעת שכיהן כראש העירייה חטא גפסו והחטיא אחרים בעבירה הנגועה במובהק בשחיתות שלטונית".
עם זאת, נמנע בית המשפט העליון מלהאריך את תקופת המאסר שגזר בית המשפט המחוזי על גפסו, וזאת בין היתר נוכח השיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום (ארבע שנים) - שיהוי שלדברי חיות לא הייתה לו כל הצדקה והוא גובל בעינוי דין - וכן בשל נסיבות אישיות. עוד נשקלה לקולא העובדה, כי בית המשפט העליון מצא כאמור, שהתניית השוחד על-ידי גפסו לא השתרעה על מלוא התקופה שיוחסה לו על-ידי בית המשפט המחוזי.
ברק-ארז הוסיפה: "שימוש בכוח המשרה לתכליות זרות הוא ללא ספק
מעשה פסול. בנסיבות העניין, נלוו להתנהגותו של המערער, באופן שבו בוצעו הדברים, סממנים מובהקים של התנהגות בריונית. הקלון מתעצם כאשר נלווה לכך הכיעור הכרוך בהפעלת לחץ בנושא שמעטים רגישים כמותו – שמירה על מטה לחמו של אדם. ניתן אך לדמיין את המצוקה הקיומית שאליו נקלע אדם כאשר הוא מתבשר כי אם ילדיו צפויה להיות מפוטרת אם לא יפרוש ממשרתו הציבורית".
את המדינה ייצגו עוה"ד אבי וסטרמן ורז ולטר, ואת גפסו - עוה"ד אלון רון ורונן מנשה.
