15 שנה לאחר אסון ורסאי - עדיין מתנהלים בבתי המשפט שורה של הליכים בעקבות האירוע, וסופם אינו נראה באופק. הדבר בא לידי ביטוי (יום ה', 7.4.16) בהחלטה של שופט בית המשפט העליון,
נעם סולברג.
האסון התרחש במאי 2001, כאשר תקרת הפל-קל של אולמי ורסאי בירושלים קרסה ו-23 בני אדם נהרגו. מאז ישבה על המדוכה ועדת חקירה ממלכתית (ועדת זיילר), האחראים לאסון נשלחו לכלא - אבל התביעות האזרחיות ממשיכות להתנהל בבתי המשפט המחוזיים - מה שאומר שצפויות עוד מספר שנים עד להכרעה חלוטה.
החלטתו של סולברג ניתנה בעניינה של חברת מ.ש מוצרי אלומיניום, שמפעלה שכן מתחת לאולם ונהרס לחלוטין עם קריסתו. מ.ש תבעה בשנת 2002 את חברת הביטוח אריה, ממנה רכשה פוליסה. תביעה זו נדחתה כעבור שמונה שנים בידי שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
משה סובל, וכעבור שלוש שנים דחה בית המשפט העליון את ערעורה של מ.ש. הנימוק: התמוטטות המבנה אינה נכנסת בגדר הכיסוי ל"שקיעת קרקע" המופיעה בפוליסה.
בשנת 2008 הגישה מ.ש תביעה נגד מי שלטענתה נושאים באחריות לאסון, ובהם המדינה, עיריית ירושלים, אולם האירועים, המהנדס אליהו רון ואחרים, וכן נגד סוכן הביטוח שמכר לה את הפוליסה. הדיון בתביעה זו עוכב עד להכרעה בתביעתה של מ.ש נגד אריה. בינתיים, קיבל סובל בשנת 2015 באופן חלקי תביעה שהגישו בעלי האולם 11 שנים קודם לכן נגד חברת הביטוח הראל, שם קבע שניתן להכיר בקריסה הבניין כ"התפוצצות". הוא הסביר, כי הראיות שהוצגו בשתי התביעות היו שונות.
לאחר כל אלו, פעלה מ.ש בשתי דרכים. האחת: במסגרת תביעה נוספת בעקבות האסון, שהוגשה בשנת 2002 וגם היא חיה וקיימת, ביקשה החברה להחיות את תביעתה נגד אריה. השנייה: היא ביקשה להורות לנתבעים בתביעתה משנת 2008 לצרף את אריה כצד שלישי, לצידם של עשרות אחרים שכבר צירפו. השופט רפי יעקובי דחה את הבקשה, וסולברג דחה את בקשתה של מ.ש לערער על החלטה זו - הן משום שמדובר בנושא שבאחריותה המובהקת של הערכאה הדיונית, והן משום שיתר הנתבעים לא יוכלו לקבל סעד כלשהו נגד אריה.
