בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
ההתפתחויות הטכנולוגיות מאלצות את העוסקים בעולם יחסי הציבור והפרסום לתור אחר רעיונות חדשים ופורצי דרך ● הפרסום ברשת האינטרנט דורש הבנה והתמצאות, כמו-גם יכולת להגיב ולייצר תוכן בזמן אמיתי
|
פרסום ממוקד אינטרנט [צילום: AP]
|
|
|
|
|
עולם יחסי הציבור והפרסום משנה את פניו במהירות מסחררת ואנחנו חיים בתוך התקופה המשמעותית ביותר בהתפתחות האבולוציה השיווקית. ההתפתחויות הטכנולוגיות מביאות איתן שינויי תפישה חדשים ומאלצות את העוסקים במלאכת תיווך המידע בין בעלי האינטרס לבין הקוראים, לתור אחר רעיונות וכיווני פעולה פורצי דרך. חוקר התקשורת המפורסם ביותר בימינו - מקלוהן, טבע את המשפט: "המדיום הוא המסר" בניסיונו להסביר את יכולתה האדירה של הדרך - כלומר של המדיה לייצר תודעה ללא כל קשר לתוכן שנרשם בה. אם בעבר היה צורך לסתת על אבן על-מנת לשמר מידע, הרי שבימינו די לפרסם מאמר באינטרנט על-מנת להבטיח לו נצחיות. רבים העוסקים במלאכת התקשורת, צריכים אם כן, להבחין בין שני מושגי יסוד שיאפשרו סלקציה נכונה של מושאי הפרסום: המדיום והמסר. עד לאמצען של שנות התשעים נדמה היה כי עולם המסרים ההמוניים הגיע לכדי מיצוי. העיתונים היומיים ביססו את מעמדם, לידם נוצרו נישות של שבועונים, ירחונים ומגזינים ממוקדים של נישה. כניסתו של הגוף הממוחשב הקרוי ה'רשת' הביאה עמה בשורה לכל אלה כשהיא מטשטשת את הדיכוטומיה שביקשו לייצר. ומה הלאה? אם ברשת עסקינן, הרי שהיא מתעצבת תוך כדי תנועה. בתחילה היא עוצבה על-ידי מודל ברור שנלקח מהעיתונות הכתובה - מודל שכלל תמונות ומאמרים. לאחר מכן צפינו בכניסתו של המדיום הטלוויזיוני והרשתות החברתיות וכעת אנחנו עומדים רגע אחד לפני שינוי של ממש. לא עוד מסרים תבניתיים להמונים, כי אם מסרים אישיים. הסנונית המשמעותית שבשרה על השינוי המרנין היא הרשת החברתית. לכל פרסונה מקום ברשת, לכל אחד יש מקום להגיב ולבוא לידי ביטוי בנישות הנוחות לו, התקשורת מהירה ביותר ומאפשרת שיח בו ברגע. שינויי הקצב ושינויי המקצב יבואו לידי ביטוי בהכרח גם במסרים השיווקיים ואחת כמה וכמה ביחסי הציבור. יש לזכור שהרשת הינה קודם לכל מדיום ויזואלי ולכן נהיה עדים להגדרתם מחדש והרחבתם של תפקידים ומקצועות שעד כה היו בגדר נעלמים או מקצועות נישה. מקצועות אלה יפרחו ויפתחו גבולות כגון עיצוב תדמית שיכלול בתוכו עיצוב ומיתוג, עריכת תוכן בין אם שיווקי או מידעני, סוקרים, חוקרי רשת, אנשי אנימציה שעד כה היוו חלק קטן יהפכו לקבוצות מקצועיות איתנות. זאת ועוד, בקרוב נהיה עדים לפתיחתם של ערוצי טלוויזיה משמעותיים שיהיה בהם הכוח לנגוס בכוחה של המדיה המשודרת כפי שאנחנו מכירים אותה כיום שלא לדבר על הרדיו. השינוי המשמעותי ביותר שממנו נגזרת עיצובה של המדיה הוא ראשית לכל בתפישה. בשינוי החשיבה. היות והרשת מחזקת את הפן האישי הרי שהיא דורשת מהמפרסם ומאיש יחסי הציבור למקד את פעילותם ביתר שאת. לא עוד הסתפקות בהודעות לעיתונות, אלא מיקוד המסרים לאתרים ובאתרי נישה. מדובר בשינוי עצום. הוא דורש הבנה והתמצאות במרחב האינטרנטי אבל מעבר לכך, הוא דורש את היכולת להגיב ולייצר תוכן בזמן אמיתי. עצם קיומה של טכנולוגיה זו מביא אותנו כבר היום להבנה כי ביכולתנו לקיים יחסי ציבור ושיווק לא רק לקבוצות או חברות בתחומים שונים, אלא לפרטיים/אינדיבידואלים. מדובר במהפכה של ממש. הרשת, לא רק שפתחה את היכולות הטכנולוגיות אם כי הוזילה אותן בצורה משמעותית עד כדי תחרות אפס מול המדיה הכתובה והמשודרת. יכולות אלו, מרחיבות את תפקידו של מתווך המידע ולמעשה מגדירות אותו מחדש. ממש לא רחוק היום בו נצפה בפתיחתם של משרדי יחסי ציבור ממוקדי אינטרנט המתמחים בנישות ספציפיות המשרתות את מלאכת השיווק נאמנה ובצורה נקודתית - מי לחברות ומי לפרטיים. משרדי הפרסום האינטרנטיים יאלצו גם הם להגדיר לעצמם פעולות ומחדש וייתכן אף כי יפתחו תחנות טלוויזיה ורדיו בעצמם. השאלות הרבות שמעורר שינוי זה ימשיכו להטריד את העוסקים במלאכה לזמן רב, אבל אין ספק שהתקופה מצריכה היערכות שונה, ראייה לטווח רחוק ויכולת לקבל שינויים. הרי לא מדובר בהכרח בהעלמות של מדיומים וותיקים אלא בהרחבת הפריסה התקשורתית בין המתווך המפרסם במדיום אל הקהל שמעבר. מה שמחזיר אותנו אל העניין הראשון: המדיום, עדיין נשאר המסר.
|
תאריך:
|
18/05/2009
|
|
|
עודכן:
|
18/05/2009
|
|
רונן הלל
|
|
בשמונה בערב, ה-26 בנובמבר 2008, צילצל הטלפון לראשונה. "זו הייתה שיחה כמעט שגרתית", נזכרת יהודית רוזנברג. "התקשרו אנשים ממרכז חב"ד העולמי וביקשו את מספרי הטלפון של רבקי וגבי. נתתי את המספרים. לא חשדתי בשום דבר. לא שמעתי חדשות ולא ראיתי טלוויזיה, ככה שלא ידעתי מה קורה באותה עת במומבאי".
|
|
|
לא יכולנו למצוא תאריך ראוי יותר מה-15 במאי, מועד סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, כדי לפקוד את מסעדת "הרברט סמואל" התל אביבית. סמואל, למי ששכח, היה הנציב הבריטי הראשון והעליון בארץ, על-פי מינויה של ממשלת בריטניה. ב-15 במאי 1947, על-פי החלטת עצרת האו"ם, עזב החייל הבריטי האחרון את אדמת פלשתינה, ובכך נסללה הדרך להקמתה של מדינת ישראל.
|
|
|
הקושי להאמין נובע מרפלקס "שבירת הכלים" של הרשות הפלשתינית. פרופ' אלן דרשוביץ בספרו "ישראל - כתב הגנה" (הוצאת מטר, 2004) מסביר את אי-האמון של הישראלים בשלום ישראלי-פלשתיני: אם כל פעם שההצעה שישראל מציעה לפלשתינים אינה נראית להם הם פוצחים בגל טרור נוסף, לישראלים ישנה סיבה שלא להאמין שהטרור ייפסק כאשר הם יקבלו את מה שהם ירצו. ומה אם גם אז 'יתחשק' להם לפצוח בגל טרור נוסף? "הפלשתינים התרגלו לקבל פרס על טרור", מסביר דרשוביץ, בדמות עוד ועוד הצעות יותר טובות מתוך תקווה של מחנה השלום כי "הצעה זו תספק". קשה להאמין כי "ההצעה המושלמת" היא זו שתביא להפסקת הטרור כמו שקשה להאמין שביום שבו האישה המוכה תתחיל להתנהג באופן מושלם (קרי תקבל את בעלה בכל יום עם בית מצוחצח, ארוחה חמה ואמבט חם לרגליים) היא תפסיק להיות אישה מוכה. מי ששובר כלים ב'גלי טרור' מתוזמנים ומניפולטיבים (איני מסכימה כי זו תוצאת הייאוש כמו פרי תרבות אשר מגיבה לייאוש בפעולות מסוג אלו), ישבור כלים בכל פעם שמשהו אחר לא ימצא חן בעיניו.
|
|
|
"לנוכח המפלה של מחנה השלום, החלטנו שצריך לעשות 'עצור', ולקיים דיון פנימי, וזאת בכדי להגדיר לעצמנו באלו כיוונים צריך להתקדם, בזירה החוץ פרלמנטרית, וגם בזירה הפרלמנטרית". את הדברים האלו אמר אלעד דוניבסקי, מנהל פרויקטים ביוזמת ז'נבה, לאחר הכינוס שהתקיים (יום א', 3.5.09) בתל אביב, ואשר דן בשאלה 'יוזמת ז'נבה לאן'. לשיטתו של דוניבסקי, "רוב הציבור הישראלי תומך בהסכם שלום, רוב הציבור הישראלי הוא מחנה השלום, אך חלקו לא יודע את זה. חלקו אינו מבין בעצם את עומק הפשרה שהוא תומך בה. לא הסבירו לציבור את מהות הוויתור בצורה ברורה".
|
|
|
לפני מספר שנים פורסם ספרו של עו"ד יובל אלבשן "זרים למשפט", אשר דן בהיעדר נגישותן של אוכלוסיות מוחלשות למשפט. ספרו פותח בתיאור הדרך הפתלתולה אשר צריך לעבור אדם (פיזית) בדרכו לבית המשפט העליון, שכן אף כלי תחבורה ציבורית אינו מגיע לשם, וממשיך לתאר את דרך הייסורים אשר עוברות אוכלוסיות מוחלשות במפגשן עם עולם המשפט, שהוא עולם אלים וזר עבורן: עולם של איומים בתביעות משפטיות, עולם שבו הן נתבעות בתביעות חוב ונאשמות בהליכים פליליים (בספרו תואר מקרה של עולה חדש אשר גנב מזון כשהגיע לפת לחם).
|
|
|
|