פרופ' עמוס קורצ'ין, מבכירי הנוירולוגים בישראל, מסר חוות דעת בלתי מבוססת ולאחר מכן סתר את עצמו בעדותו בבית המשפט - קובע (20.3.16) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, צבי ויצמן. הוא מותח ביקורת קשה גם על חוות דעתו של הגינקולוג ד"ר בנימין זילברמן.

ויצמן דחה תביעה של נער בן 14, הסובל מנכות קשה, ואשר הוגשה בטענה להתרשלות בעת לידתו. התביעה הוגשה נגד שירותי בריאות כללית, בה טופלה אמו, ונגד בית החולים הדסה, בו נולד לצידה של תאומה בריאה. ויצמן קבע, כי הטיפול בהם היה תקין ועמד בקני המידה המקובלים באותה עת - שנת 2002.

קורצ'ין הגיש חוות דעת "הרשומה בקיצור נמרץ", כלשונו של ויצמן, ובה טען שיש קשר בין הטיפול אם בזמן ההריון לבין נכותו של הבן. אולם מציין ויצמן, בחקירתו הנגדית הודה קורצ'ין ש"איננו יכול להצביע על מסמך המלמד על הפרעה התפתחותית בשלב ההריוני וכי למעשה חוות דעתו היא היפוטתית", דהיינו: אם הייתה אינדיקציה לסיכון האפשרי, היה צורך להציע להורים להפסיק את ההריון.

עוד הודה קורצ'ין, כי "אינו מומחה בתחום המילדות וכי אינו
יכול לחוות דעתו באשר למעקב ההריון, ומכל מקום הוא לא יכול היה להצביע על הבדיקה הספציפית אליה התייחס לכאורה בחוות דעתו ואשר ממנה למד כי קיים סיכון לנזק למוח העובר". בחוות דעתו טען שבדיקת אולטרה-סאונד הצביעה על הסיכון, אך בחקירתו הנגדית אישר שאינו יכול להצביע על בדיקה ספציפית שלימדה על הסיכון הנטען.

גם זילברמן אישר, אומר ויצמן, שהכין את חוות דעתו מבלי לבדוק תיעוד רלוונטי - תרשימי המוניטור של העוברים - למרות שאלו נזכרו במפורש בחוות דעתו של מומחה הנתבעים, פרופ' יצחק בליקשטיין. עוד נמצא, כי זילברמן המציא את הטענה כאילו האם טופלה במהלך הריונה בארבע תרופות שהעלו את הסיכון לעוברים - דבר שלא היה ולא נברא, ואין לו כל זכר בתיעוד הרפואי.

ויצמן גם דוחה טענות מקצועיות של זילברמן, באומרו שהוא היחיד מכל המומחים שהעידו בתיק אשר העלו אותן. הוא אומר, למשל, כי אין כל יסוד לדעתו של זילברמן לפיה היה מקום לבצע בדיקת אקו-לב בשל קיומם של תאומים לא-זהים. זילברמן גם הסתמך בחוות דעתו על מאמרים שפורסמו בשנים 2005 ו-2014 - בעוד הלידה הייתה כאמור בשנת 2002.

בנקודה אחרת אומר ויצמן, כי עדותו של זילברמן הייתה בלתי משכנעת: "כאשר נשאל בחקירתו הנגדית האם בחן את סקירת המערכות שנערכה לתובעת והאמנם לא עמדה בסטנדרט הנהוג
באותה עת, התחמק ממתן מענה ישיר לשאלה עד שלבסוף הודה, כי לא ראה כלל את הסקירה לא עיין בה וכי אין לו מושג איזו רמה של סקירה בוצעה למעשה. טענותיו באשר לצורך בבדיקה מעמיקה יותר נטענו, אפוא, כלאחר יד ומבלי שעיין ברישומי הסקירה
הרלוונטית".

עוד הודה זילברמן, כי "לא ראה נתונים על משקלי התאומים בעת ההריון ולמעשה היו חמש בדיקות אולטרה-סאונד שהוא כלל לא ראה ועיין בהם קודם להכנת חוות דעתו". הוא גם אישר, כי את מסקנותיו בנוגע לפערי הגדילה בין התאומים ביסס על הנתונים שלאחר הלידה - למרות שאין להם כל רלוונטיות לשאלת הרשלנות במהלך ההריון. לבסוף מאמץ ויצמן את דבריו של בליקשטיין על אחת מטענותיו של זילברמן: "הבל הבלים".

התביעה נדחתה ללא צו להוצאות. את הילד והוריו ייצג עו"ד עמוס גבעון, את הכללית ייצגה עו"ד תמר קרת, ואת הדסה - עו"ד רם נועם.