15 שנים לאחר שבית המשפט העליון קרא לשנות את החוק העוסק בתעסוקה אסירים, ו-11 שנים לאחר שוועדה מקצועית המליצה על השינויים הנחוצים - הפיץ (יום א', 1.5.16) המשרד לביטחון פנים את תזכיר החוק בנושא.
ביולי 2011 דחה בג"ץ שלוש עתירות שביקשו לקבוע שאסירים זכאים לשכר מינימום, אך השופט
יצחק זמיר הוסיף, כי הדין המצוי בנושא "מסדיר את הנושא רק באופן חלקי, ומשאיר עניינים חשובים ללא הסדר. שנית, ההסדר הקיים הוא בחלקו מיושן ובעייתי. בית המשפט פילס לעצמו, בפסק דין זה, דרך בין הוראות הדין בקושי רב, ועדיין נשארו מאחוריו בעיות שלא נפתרו.
"דומה שהגיע הזמן להסדיר מחדש את הנושא של עבודת אסירים, לאור המצב הקיים והניסיון שנצבר, באופן מלא, שיטתי ועדכני. יש מקום לשפר את המצב הקיים בנושא זה. בין היתר, ראוי שהנושא יוסדר באופן מפורט יותר מתוך התחשבות במעמד של אסיר. אסיר, אף שעליו לשאת בעונש משום שעבר על הדין, עדיין הוא זכאי, ויותר מזה הוא צריך, את הגנת הדין. שהרי אחד התפקידים החשובים של הדין הוא להגן על קבוצות חלשות בחברה והאסירים הם קבוצה כזאת. לכן ראוי שהדין יקבע באופן ברור את החובות והזכויות של אסירים מצד אחד, ואת הסמכויות של שירות בתי הסוהר מצד שני, בנוגע לעבודת אסירים".
בעקבות אותו פסק דין, הקים שר המשפטים דאז צוות בין-משרדי שנדרש לבחון את הסוגיה, והמלצותיו הוגשו בנובמבר 2004. משמעות הסחבת היא, שהיחס המקפח כלפי האסירים העובדים נמשך, בלא שיהיה עיגון ברור של זכויותיהם וחובותיהם. תזכיר החוק אינו מסביר בצורה כלשהי את הסחבת הקשה שננקטה בנושא.
בין היתר קובע התזכיר את השיקולים להשמת אסירים בעבודה, וכי היא יכולה להיות בכלא או מחוצה לו. עוד נקבע, כי אסירות לא יועסקו בעבודות העלולות לפגוע בשלומן כנשים. עוד אוסר התזכיר להציב אסירים כתחליף לעובדים שובתים, וזאת כדי להגן על זכות השביתה. התזכיר גם אוסר להשתמש בהצבה לעבודה כענישה, בהדגישו שמדובר בצעד משקם.
עוד מחיל התזכיר על מעסיקי האסירים את החובות הרגילות בתחום הבטיחות ואת החובה להדריך אותם כיצד להימנע מפגיעה בעבודה. יום העבודה של אסיר יהיה לכל היותר 8.5 שעות, ושבוע העבודה - 24.5 שעות. התזכיר גם קובע את ההפסקות להן זכאים האסירים העובדים, ואת החובה להעניק להם מנוחה לפי חוק שעות עבודה ומנוחה.
