היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, יהודה וינשטיין, ניהל "משחק מכור" בעניין תצהירו של ד"ר חן קוגל בפרשת ד"ר מאיה פורמן. כך טוען (יום א', 5.6.16) בא-כוחה של פורמן, עו"ד עמית גורביץ, בבקשו מהיועץ הנוכחי, אביחי מנדלבליט, לבטל את החלטתו של וינשטיין.

ב-28.1.16 - שלושה ימים לפני סיום תפקידו - פרסם וינשטיין החלטה המגבה את התערבותן של עו"ד רחל שילנסקי (מנהלת המחלקה למשפט עבודה), עו"ד אורית קורן (לשעבר המשנה ליועץ) ועו"ד דינה זילבר (המשנה ליועץ) בתצהירו של קוגל בתביעתה של פורמן נגד המדינה. וינשטיין דחה את מסקנותיה בפרשה של נציבת הביקורת על הפרקליטות, הילה גרסטל, אשר קבעה שמדובר היה בהתערבות פסולה.

לדברי גורביץ, פורמן ביקשה במשך שסועות ארוכים להיפגש עם וינשטיין, אך הוא התייחס אליה כאילו הייתה "שקופה". רק לאחר שהשרה אילת שקד דרשה שגם פורמן וקוגל יישמעו, זומנו השניים בבהילות לפגישה עם וינשטיין ב-27.1.16. בפגישה השתתפו גם המשנים ליועץ, עוה"ד רז נזרי, אבי ליכט וארז קמיניץ, ועוזרו של וינשטיין, עו"ד חגי הרוש. "בפגישה לא היה ניסיון כן לברר את העובדות, אלא סוג של מתקפה, תוך התנהגות מתנשאת וזחוחה", טוען גורביץ.

גורביץ אומר כי הוא ופורמן התרשמו בצורה חד-משמעית, שהפגישה באה רק כדי למלא את דרישתה של שקד וכי מדובר היה ב"משחק מכור". השניים וקוגל גם הגיעו למסקנה, שדעתו של וינשטיין כבר נעולה - ואכן החלטתו בת עשרת העמודים פורסמה כאמור למחרת. לטענת גורביץ, בדיעבד נודע לו שההחלטה הייתה כתובה לפחות שבועיים מראש, והפגישה הביאה רק להוספת פיסקה אחת לאותו נוסח.

גורביץ מונה מספר עילות נטענות המחייבות לדעתו לבטל את החלטתו של וינשטיין:

• וינשטיין היה נגוע בעניין אישי, שכן הוא היה מעורב בצמתים שונים של הפרשה. בין היתר, הוא החליט בזמנו למנוע את כניסתה של פורמן לעבודה במכון הפתולוגי (בעקבות ביקורתו של בית המשפט המחוזי עליה בפרשת זדורוב), והוא פעל להגן על זילבר וקורן כאשר הוגשה נגדן תלונה ללשכת עורכי הדין.

• וינשטיין אינו יכול להיות "ערכאת ערעור" על החלטתה של גרסטל, שכן הנציבות היא גוף עצמאי.

• אופן קבלת ההחלטה פוגם בצורה משמעותית במראית פני הצדק, בשל האירועים סביב הפגישה עם פורמן וקוגל יום לפני פרסומה.

• על וינשטיין הופעלו איומים, לפיהם אם לא ידחה את מסקנותיה של גרסטל - יחדלו פרקליטי המדינה להגיש תצהירים בהליכים אזרחיים.

• וינשטיין קיבל את ההחלטה בימים האחרונים של כהונתו, תוך שהוא נכנע ללחציו של פרקליט המדינה, שי ניצן, שהיה מעוניין שדווקא הוא יעשה זאת ויתן את הגיבוי לשלוש הפרקליטות.

• ההחלטה שגויה לגופה, משום שווינשטיין טוען בה שהפרקליטות ביקשו מקוגל להשמיט חוות דעת משפטים - בעוד שלמעשה הן דרשו שישמיט חוות דעת מקצועית (כמנהל המכון לרפואה משפטית). פגם נוסף, טוען גורביץ, הוא שווינשטיין היה "עיוור לנסיבות", שכן הוא קבע שהפרקליטות ראו את קוגל מטעם המדינה - בעוד שהוא זומן בידי פורמן, וברור שהן ניסו למנוע את עדותו.

• וינשטיין התערב בצורה מסוכנת בשיקול הדעת של הדרג הפוליטי והדרג המקצועי במשרד הבריאות, שהיו מעוניינים שפורמן תיכנס לתפקידה במכון הפתולוגי, וגם בשל כך יש לעיין שוב בהחלטתו.