בני משפחת קוזלי, שגילו בספטמבר 2012 את שרידי גופתו של החייל הנעדר מג'די חלבי, לא יקבלו את הפרס בסך 10 מיליון דולר שהובטח למוצאיו. עם זאת, בית המשפט קורא למשרד הביטחון לתגמל אותם על המשאבים שחסכו לו ועל התועלת שהביאו לחברה.
חלבי נעלם במאי 2005 - ארבע שנים לאחר שהוקמה עמותת "לחופש נולד", אשר הבטיחה פרס של 10 מיליון דולר תמורת מידע שיביא להשבתו של רון ארד. באוגוסט 2007 הורחבה פעילות העמותה והפרס הוצע גם לגבי חלבי, הן באתר העמותה והן בשילוט חוצות. העמותה הפסיקה את פעילותה בינואר 2012, בעקבות המלצותיה של ועדה שמינה שר הביטחון. עצמותיו של חלבי התגלו שמונה חודשים לאחר מכן בידי איברהים קוזלי, אחיו חאדר קוזלי ואביהם סובחי קוזלי בעת שכרתו עצים ביערות הכרמל.
שופט בית המשפט המחוזי בחיפה,
אברהם אליקים, דחה (יום ד', 8.6.16) את התביעה בהסתמכו על דיני החוזים, המחייבים הצעה וקיבול כדי לכרות חוזה מחייב. אליקים אומר, כי בני משפחת קוזלי לא יצאו לחפש את גופתו של חלבי, וגם כאשר גילו אותה והזעיקו את המשטרה - לא ידעו שמדובר בו, בשל העובדה שמדובר היה בעצמות בלבד.
מציאה אקראית איננה התקשרות
אליקים אומר: "הצעת הפרס שהוצעה במודעה חייבה ביצוע פעולת קבול בקשר אליה, במובן של קיום קשר סיבתי ביניהם, דהיינו מסירת מידע שיביא למציאת הנעדר כאשר פעולת מסירת המידע נעשית כאשר מוסר המידע- התובעים במקרה זה, פועלים לשם מציאת המנוח ויודעים כי גילו את המנוח.
"...מציאה אקראית כמו במקרה זה אינה מהווה קיבול, חייב להיות קשר סיבתי בין הקיבול ובין ההצעה, קשר סיבתי שרק בהתקיימו נוצר מפגש רצונות. מפגש רצונות גם לא יכול להתקיים מביצוע פעולה שיכולה הייתה להיחשב בתנאים מתאימים כקיבול, אולם המבצע לא יודע כלל כי מצא את המציאה המבוקשת וכי הוא נמצא באותה עת במערכת יחסים משפטית שיכולה ליהפך לחוזה".
לדברי אליקים, התחייבותה של העמותה חייבה את המדינה, שכן היא פעלה מטעם המדינה ואף היה ברור שהפרס יבוא מקופתו של משרד הביטחון. גם הפסקת פעילות העמותה לא שחררה אותה מהתחייבותה, שכן משמעות הדבר הייתה רק שהפעולות לאיתור הנעדרים הועברו למשרד הביטחון. הציבור לא יכול היה לדעת שהצעת הפרס שוב אינה בתוקף, ואם רצה משרד הביטחון להבהיר זאת - היה עליו לפרסם שלטי חוצות דומים לאלו שבהם הוצע הפרס. אולם כאמור, דיני החוזים מונעים את הענקת הפרס.
ביקורת על טענות המדינה
אליקים דוחה את נסיונם של בני משפחת קוזלי להישען על מאמר של פרופ' פבלו לרנר משנת 2000, אשר הציע ליצור התחייבות חד-צדדית בדיני החוזים, באומרו שמדובר ברעיון תיאורטי שאינו קיים בחוק הישראלי. לצד זאת, הוא מותח ביקורת על נסיונה של המדינה לטעון שבני קוזלי כלל אינם יכולים לתבוע, וזאת בהתבסס על דבריה של השופטת תמר נתנאל-שרון כאשר דחתה בסיבוב קודם את בקשתם לפטור מאגרה. לדבריו, קביעותיה שם היו לכאורה בלבד ורק לשאלת האגרה, ואין להן כל משמעות להליך העיקרי.
בסיום פסק הדין אומר אליקים: "ניתוח משפטי של העובדות שאינן במחלוקות מביא לדחיית התביעה אך נותר טעם מר, התובעים הביאו בסופו של יום לגילוי גופתו של המנוח ולפתרון תעלומת היעלמותו בחלוף שבע שנים וכחמישה חודשים. פתרון טרגי ועצוב למשפחתו, פתרון שהביא לחיסכון במשאבים רבים אותם הייתה ממשיכה להשקיע הנתבעת בניסיון למציאתו".
לדברי אליקים, הוא חשב לחייב את המדינה לתגמל את קוזלי מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, אך הגיע למסקנה שהדבר אינו אפשרי. "לו הייתה לי סמכות בחוק (או אם הצדדים היו מסמיכים אותי) הייתי מזכה את התובעים בגמול שכן במעשיהם הם הביאו לתוצאה אותה רצתה הנתבעת ואשר הביאה לחסכון במשאבים לעתיד.
בהעדר הסמכה כדין כל שנותר לי הוא להמליץ לנתבעת לזכות את התובעים לפנים משורת הדין בגמול הולם ובנסיבות מיוחדות אלו שכן בסופו של יום התנהגות התובעים הביאה לתוצאה מועילה לחברה, ולכן לא אחייבם בהוצאות משפט", מסיים אליקים.
