הרב הראשי לשעבר, הרב יונה מצגר, מבקש (יום ד', 15.6.16) מבית המשפט המחוזי בירושלים לבטל את כתב האישום נגדו, בטענה לפגמים חמורים בחקירת הפרשה. עוד טוענים סניגוריו של הרב מצגר, כי אפילו לפי המסכת העובדתית שמתארת התביעה - אין יסוד להאשמתו בשוחד ובקבלת דבר במרמה.

המדינה מייחסת לרב מצגר קבלת שוחד בסכום ריאלי של 8 מיליון שקל לאורך כהונתו, בכמה מסלולים עיקריים. הראשון: תשלומים מהרב גבריאל כהן תמורת הפניית מתגיירים. השני: קבלת עשרות אחוזים מתוך תרומות שגייס לעמותות שונות. השלישי: קבלת תשלומי עתק תמורת השתתפות באירועים בארץ ובחו"ל. הרביעי: קבלת סכומים ניכרים כ"מתנות חתונה" לילדיו.

הבקשה לבטל את כתב האישום מתבססת על הטענה לפיה חוקרי המשטרה פעלו בצורה מכוונת להפליל את הרב מצגר, תוך הפעלת מכבש לחצים בלתי הוגנים על נהגו ואיש אמונו, חיים אייזנשטט, שנחשד בעצמו בקבלת שוחד אך הפך לעד תביעה. ההגנה טוענת, כי המשטרה ביצעה במשך שנתיים האזנות סתר לרב מצגר ולא העלתה אפילו שיחה אחת שיש בה כדי להפלילו, וכי כתב האישום מתבסס ברובו המכריע על עדותו האינטרסנטית של אייזנשטט.

"הפעלת מכבש לחצים על עד על-מנת להפליל את חברו, למן ראשית החקירה, מונעת בהכרח כל יכולת לברר בהמשכה של הדרך אודות חלקם האמיתי. הניסיון לדלות עדות מפלילה מפיו של חיים נגד הרב למן המועד הראשון, מסכלת את בחינת הנסיבות בהן עבריין מנסה 'לצאת נקי' על חשבון חברו על-ידי הבעת נכונות להעיד", טוענים הסניגורים.

עוה"ד טל גבאי, טופז איתן ומורן פורת-אדלמן מצטטים קטעים מחקירותיו של אייזנשטט, המדגימים לטענתם את הלחצים והאיומים של החוקרים, שהניעו אותו בסופו של דבר להעיד נגד הרב מצגר. בין היתר הם טוענים, כי מדבריו של סגן-ניצב יורם נעמן באוזני אייזנשטט ניתן להבין, כי יאח"ה הייתה מעונינת לתפוס את הרב מצגר ולא "גנב פשוט וזול" בדמותו של אייזנשטט.

כאשר הסכים אייזנשטט להעיד נגד הרב מצגר, נטען, "מרגע זה ואילך נעטף חיים בחום ובאהבה כיקיר היחידה החוקרת ונחקר בעדות אשר אופיה עולה בקנה אחד עם עדות פתוחה על כל המשתמע מכך. דבריו אומצו בשקיקה כדברי 'אלוהים חיים' על-ידי היחידה החוקרת ובהמשך על-ידי הפרקליטות כאשר מנגנוני שיקול הדעת נדחקו לקרן זווית".

לצד זאת, מעלים הסניגורים שורה של טענות נוספות נגד אופן ניהול החקירה וניסוח כתב האישום. לדבריהם, בכתב האישום חסרים פרטים חיוניים רבים, ובהעדרם לא יכול הרב מצגר להתגונן כראוי. ואילו לגבי החקירה הם טוענים, שהמשטרה נמנעה מלחקור חלק מנותני השוחד (לשיטתה), ובכך לא ניתן היה לשמוע מהם הסברים חילופיים למתת שהעניקו לרב מצגר (למשל: שמדובר ביחסים ידידותיים שאינם קשורים להיותו הרב הראשי).

עוד אומרים גבאי, איתן ופורת-אדלמן, כי אפילו אם מקבלים את המצע העובדתי של המדינה - בו כופר הרב מצגר - אין בכך כדי להרשיעו בשוחד. לדבריהם, לכל היותר ניתן לטעון שהוא פעל תוך ניצול תפקידו אבל לא במסגרת תפקידו, ומאחר שלא היה נתון בניגוד עניינים - ממילא לא קיבל שוחד ולא ביצע עבירות של מרמה והפרת אמונים.

לשיטת ההגנה, גם אם הפנה הרב מצגר מתגיירים לכהן - לא היה לכך קשר למילוי תפקידו כרב הראשי, הוא לא סטה מן השורה ולכן לא ביצע עבירה. עוד היא סבורה, כי אפילו אם הרב מצגר התחלק עם כהן בתשלום שקיבל מהמתגיירים ועם העמותות בתרומות שגייס עבורן - הרי שמדובר בחלוקת ה"שלל" ולא בשוחד. למעשה טוענת המדינה, אומרת ההגנה, כי הרב מצגר קיבל שוחד מכספו-שלו.

לגבי האירועים בהם השתתף הרב מצגר טוענים הסניגורים, כי המדינה אינה מייחסת לו השתתפות בהם כדי לקבל טובות הנאה - ולכן לא מתקיים היסוד הנפשי של עבירת השוחד. אפילו אם בדיעבד הבין הרב מצגר שמדובר במתת במסגרת תפקידו, וכאמור ההגנה כופרת בכך, הרי שהיא סבורה שמודעות זו אינה יוצרת שוחד בזמן אמת. עוד נטען, כי ההשתתפות באירועים לא הייתה קשורה בהפעלת שיקול דעתו של הרב מצגר כרב הראשי, ולכן לא היה בה משום ניגוד עניינים החיוני לביסוס עבירת השוחד.