פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) הפגיעה "התנהלות מזלזלת, לא מכבדת ופוגענית", כאשר נמנעה במשך שבע שנים מלסגור תיק נגד עורך דין שנחשד במעורבות בפרשת ההלבנות ב
בנק הפועלים. התיק נסגר מהעדר אשמה ארבע שנים לאחר הגשת כתבי האישום בפרשה ושנתיים לאחר פסק הדין בה. כך קובעת נציבת הביקורת על הפרקליטות,
הילה גרסטל, בהחלטה הנחשפת ב-News1.
ההחלטה גם מגלה כיצד ניסו בכירים בפרקליטות למנוע מגרסטל לבדוק את התלונה שהגיש לה עו"ד
אילן מזור. גרסטל גם קיבלה מהפרקליטות מידע חלקי ומטעה על הטיפול בתיק, והפרקליטות לא ענתה בצורה עניינית לפניותיה של הנציבות.
מזור נחקר בפרשה במארס 2005, אך ההודעה על סגירת התיק - כאמור: מהעדר אשמה - נמסרה לו רק באפריל 2012. גרסטל מציינת, כי כתב האישום הוגש בשנת 2008 והכרעת הדין [בה מתח השופט
דוד רוזן ביקורת קשה על התנהלות הפרקליטות - א.ל] ניתנה כבר בשנת 2010. גרסטל קובעת, כי לא הייתה כל הצדקה להתמשכות זו של ההליכים בעניינו של מזור.
פרקליטת מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), עו"ד ליאת בן-ארי, ביקשה לדחות על הסף את תלונתו של מזור, בנימוק שהנציבות אינה יכולה לטפל בתלונות המתייחסות לאירועים שהתרחשו למעלה משנה לפני הגשתן - ומזור הגיש את התלונה רק בשנת 2015. גרסטל דחתה עמדה זו באומרה, שמדובר בבדיקת המשך לדוח שפרסמה על העיכובים בטיפול בתיקים ולכן היא יכולה לטפל גם בתלונה מאוחרת יותר.
בן-ארי הוסיפה ואמרה, כי מכתבי הסגירה נשלחו ליתר המעורבים בשנים 2010-2008, ורק מזור וחשוד נוסף קיבלו אותם כעבור שנתיים. עוד טענה בן-ארי, כי אין מקום לבדיקה נוספת, מאחר שעו"ד מומי למברגר - אז המשנה לפרקליט המדינה - כבר בדק את הנושא בנובמבר 2011 וקבע שהסגירה הייתה צריכה להיעשות בשלב מוקדם יותר.
גרסטל השיבה לבן-ארי, כי אין זה מובן לה כיצד דוח מנובמבר 2011 יכול להתייחס לסגירת התיק נגד מזור, שכאמור בוצעה רק חצי שנה מאוחר יותר. היא ביקשה לקבל את הדוח, אך בן-ארי הסכימה להעביר לה רק שני עמודים מתוכו - וגם זאת רק כעבור שלושה חודשים ולאחר שהיה על גרסטל לשלוח לה תזכורת. לדברי בן-ארי, "מכתבי הסגירה שנשלחו בשנת 2012 נוגעים למסקנות הדוח מנובמבר 2011".
תשובות אלו לא סיפקו את גרסטל, אשר כתבה לבן-ארי ששני העמודים שהעבירה לה לא מאפשרים להבין כיצד הסגירה באפריל 2012 קשורה לדוח מנובמבר 2011. במקום תשובה עניינית, קיבלה גרסטל בדצמבר שעבר מכתב מעו"ד יריב רגב, ראש תחום ניהול בפרקליטות המדינה, ובו נטען שוב שהיא אינה רשאית לבדוק את התלונה. הנימוק הפעם היה, שמדובר בתלונה פרטנית - ומאחר שהשופט בדימוס
אליעזר גולדברג עסק אז בבדיקת פעילות הנציבות, יכלה גרסטל לטפל רק בתלונות שנוגעות לחברי הנהלת הפרקליטות.
גרסטל דחתה גם ניסיון זה לסכל את הביקורת, כפי שכתבה למזור: "פנייתך אינה מתייחסת לפרקליט זה או אחר, אלא להתנהלות המערכת כלפיך כאשר אתה נאלצת להמתין לסגירת התיק נגדך מחוסר אשמה למעלה משבע שנים. צר לי שגורמים בפרקליטות אינם מייחסים די חשיבות למתן מענה לציבור אותו הם אמורים לשרת, ומעדיפים להיאחז בטעמים שונים שאינם עניינים כדי למנוע מתן תשובה לגופו של עניין".
לאחר שלא קיבלה מענה ענייני לפנייתה, למרות שבן-ארי ביקשה וקיבלה חודש נוסף למתן המענה, החליטה גרסטל לקבל את תלונתו של מזור. "אין מחלוקת בין הצדדים כי מיום חקירתך ועד ליום סגירת התיק נגדך חלפו כשבע שנים תמימות. שבע שנים שבהן, כדבריך, חיית כאשר חרב החקירה מתהפכת מעל ראשך ומועקה גדולה מלווה אותך", כתבה לו (19.5.16).
גרסטל מצטטת מתוך הדוח של למברגר, בו נקבע: "השארת תיקים פתוחים, על-מנת לבחון התפתחות ראייתית, שמא ניהול המשפט יביא לחומרים נוספים כנגד חשודים נוספים, היא שגויה, פוגעת בהליך המשפטי עצמו ובאמון הציבור בפרקליטות". והיא מוסיפה: "למרות מסקנות הדוח, וחרף העובדה שבמועד פרסום הדוח חלפו למעלה משש שנים וחצי מהיום שנחקרת, נאלצת להמתין עוד ארבעה חודשים וחצי עד קבלת ההחלטה על סגירת התיק נגדך".
עוד מדגישה גרסטל, כי התנהלות הפרקליטות במקרה זה עומדת בסתירה להנחיית פרקליט המדינה משנת 2003, ולפיה בתיקים מורכבים יש להמתין עד לסיום ההליך לפני סגירתם. אלא שכאמור לפרקליטות נדרשו שנתיים מאז מתן פסק הדין בפרשת בנק הפועלים ועד לסגירת התיק נגד מזור.
לאור זאת דוחה גרסטל את טענתה של בן-ארי, לפיה הופקו הלקחים הנדרשים. היא מזכירה, כי בן-ארי עצמה קבעה - בעקבות דוח הרוחב של הנציבות - שיש לקבל החלטות לגבי כל החשודים לאחר קיום השימועים. רק כאשר פרקליט המדינה,
שי ניצן, יחיל נוהל זה על כל הפרקליטויות, ניתן יהיה לומר שבוצעה הפקת לקחים - מסיימת גרסטל.
