סגן ראש המחלקה לחקירות שוטרים, משה סעדה, והחוקר הבכיר דובי שרצר גייסו עד מדינה בניגוד לנהלים שקבע היועץ המשפטי לממשלה. מח"ש ניהלה חקירה שהפרה את החוק ושורה של כללים, דבר המעורר את הצורך לפקח עליה. כך קובע (יום ה', 23.6.16) שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יואל עדן, המכנה את התנהלותה של מח"ש "בעייתית ומדאיגה". באופן חריג הוא הורה להעביר את פסק דינו לתשומת ליבו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט.

עדן זיכה מכל אשמה ארבעה שוטרים שהואשמו בשפיכת מים רותחים על אברהם גיל מהרי, לאחר שקבע חד-משמעית שהאירוע כלל לא התרחש. עדן מצא שעדותו של מהרי אינה אמינה ואף נסתרת בידי עדים אחרים ובידי ממצאים אוביקטיביים. השוטרים שזוכו הם אורן סבג, ציון חיון, יוסף בר ואבי עוזרי.

פסק הדין כולל עמודים רבים של ביקורת חריפה וכנראה חסרת תקדים על מח"ש, כולל על התנהלותם של סעדה ושרצר. עד המדינה שגייסו היה רס"ר אריאל ברקוביץ, אשר השתתף לכאורה במעשים שיוחסו לארבעת חבריו - אך כאמור הטיפול בו היה בניגוד לנהלים, ומח"ש אף התעקשה לאורך כל הדרך להימנע מלהגדירו כעד מדינה. עדן מצא, כי השיחה המכרעת עם שרצר שבעקבותיה הסכים ברקוביץ להפוך לעד מדינה, לא תועדה כנדרש, אלא רק במזכר שכתב שרצר.

"הפסקת סיגריה" דרמטית

על-פי מזכר זה, "היום במהלך החקירות שוחחתי עם הנדון, הן במרפסת מח"ש והן בשירותים. הנדון שאל מספר פעמים כיצד ניתן לעזור לו. לשאלתי הנדון מסר כי זכר שאברהם הגיע ללא פציעות ובעדות הנוספת היה פצוע... הנדון ביקש הקלות תמורת כל הידוע לו לאור בקשתו הוכנס הנדון למר משה סעדה. משה סעדה אישר כי כנגד מסירת המידע לא יוגש כנגד אריאל כתב אישום ובלבד ויצא דובר אמת בבדיקת פוליגרף".

על כך אומר עדן: "הפסקה המכונה 'הפסקת סיגריה', במהלכה מבוצע מהלך קריטי ביחס לעדותו של עד תביעה 5 [ברקוביץ] וביחס לכלל החקירה, מהלך אשר מבוצע בניגוד לכללים ברורים ביחס לניהול חקירה ותיעודה, ובניגוד להנחיה בכתב של היועץ המשפטי לממשלה, אשר מטרתה הסדרה של חתימת הסכמי עדי מדינה, לאור הבעייתיות הכרוכה בהם". המזכר של שרצר אינו מתעד את כל שנאמר באותה שיחה, ועדותו של ברקוביץ לאחריה אף סותרת אותו, שכן הוא פתח את דבריו במילים "ישבתי עם עצמי קצת" ולא הזכיר במילה וחצי מילה את ההסכם שנחתם עימו. לאור זאת קובע עדן, כי אין להאמין לעדותו של ברקוביץ.

עדן מוסיף ומותח ביקורת על מח"ש: "ראוי היה כי מי אשר קיבל הבטחה שלא יועמד לדין, והוא עד בבית המשפט, בין אם הוא עד מדינה ובין אם לאו, היה מפורט ע"י בא-כוח המאשימה ומיוזמתם, מלוא השתלשלות העניינים לגביו, אך לא נעשה כן. כל שיש בפנינו הוא ניסיון לצמצם את חלקו, בדיעבד".

מזכרים תמציתיים בלבד

בסיום פסק הדין חוזר עדן להתנהלותה של מח"ש, וקובע שהצורה בה נחקר חיון הפרה את חוק חקירת חשודים, שכן היא לא תועדה חזותית למרות שיוחסו לו עבירות שהעונש עליהן הוא למעלה מעשר שנות מאסר. "ככלל ההפסקות בחקירה אינן מתועדות כראוי, למעט מזכרים תמציתיים, המעלים סימני שאלה, ואין זה ברור מדוע כל השיחות הקשורות בהצעות כאלה ואחרות או הבטחות כאלה ואחרות לנחקרים, אינן מוקלטות ואינן מבוצעות בחדר החקירות", אומר עדן.

עדן מצביע על פגמים גם בחקירתו של מהרי: "ניתן ללמוד מהעדויות והראיות שבפני, כי כמה פעמים הובא המתלונן לחקירתו ע"י חוקרי מח"ש באופן זה שנסעו הם עימו ברכב נסיעות אשר אינן אך לדקות ספורות. אין מזכר כלשהו ביחס לאותן נסיעות, אין תיעוד כלשהו על אשר דובר באותן נסיעות, ועובדה זו אל מול העובדה שפרטים מסוימים מידי פעם עולים ומתווספים ע"י המתלונן, מדגישה את החשיבות של התנהלות באופן המתעד את כל השתלשלות החקירה".

עדן מסיים באומרו: "לאור אשר בא בפני בתיק זה ביחס להתנהלות היחידה החוקרת במח"ש בחקירה זו, כמפורט לעיל, אני מוצא לנכון להורות כי העתק הכרעת הדין יועבר ליועץ המשפטי לממשלה, על-מנת להביא זאת לתשומת ליבו. היחידה החוקרת, מח"ש, הוצבה למשמר על המשטרה והתנהלותה. מהראיות שבאו בפני ביחס לחקירה זו עולה תמונה המעלה את הצורך במשמר, גם של מי אשר הופקד על המשמר".

המתלונן שיקר

זיכויים של ארבעת השוטרים נובע בראש ובראשונה ממסקנתו של עדן לגבי מהרי: "אין מדובר בעדות מהימנה, העדות והתשובות אשר ניתנו במסגרתה, יוצרות תמונה של מגמתיות, ומקום בו אין אפשרות להשיב על קושי המוצג למתלונן בגרסתו או אל מול ראיות אחרות, ניתנות תשובות אשר אינן מניחות את הדעת, לשון המעטה... על סמך עדותו הבלתי מהימנה של המתלונן לא ניתן לקבוע ממצא, ואין בפני ראיה או עדות אשר תחזק את גרסתו".

עוד אומר עדן, כי הראיות התומכות אינן ראיות, ולעיתים אף מלמדות על חוסר אשמתם של השוטרים. כך למשל טען מהרי, כי סיפר על האירוע לעו"ד אקרם חסונה שייצג אותו - אך הלה הכחיש את הדברים. תעודות חדר המיון אינן כוללות ממצאים המתיישבים עם שפיכת מים רותחים על מהרי. איכון מלמד שסבג כלל לא היה בתחנה בזמן האירוע, ושחיון לא היה בחברתו. עדים אוביקטיביים שונים שהיו אמורים להבחין בתוצאות התקיפה, לא תיעדו אותה בצורה כלשהי.

את מח"ש ייצגו עוה"ד איילת רזין בית-אור ורונן יצחק. את השוטרים ייצגו עוה"ד אבי חימי, משה וייס, נועם אליגון ושרון וקנין.