"הביקוש לדירות גדל מפרישת בריטניה"

רבים קיבלו את ההכרעה הבריטית לפרוש מהקהילה האירופית כהפתעה ¹. לדעתי, אין כאן הפתעה אלא אי-הבנה של המציאות המתהווה בדמוקרטיות שונות של המערב ולא רק בהן, כל אחת בדרכה וכל אחת במועד הבשלת התובנות המובילות בה את החשיבה העדכנית. זה המצב באירופה בכלל ולא רק בבריטניה, כזה המצב גם בארה"ב והוא משתקף היטב במערכת הבחירות לנשיאות המתנהלת שם כיום, וכזה הוא אפילו ובישראל. הציבור פונה נגד הגורמים והזרמים שהובילו את ההתפתחויות שתוצאתן היא אובדן העוגנים הלאומיים, התרבותיים, הכלכליים והחברתיים במדינות הלאום הקלאסיות.

יום מסחר הפכפך בבורסה בתל אביב הסתיים (יום ב', 27.6.16) בירידות של 0.35% במדד ת"א-25 ושל 0.5% במדד ת"א-100. שני המדדים העיקריים נעו כל היום בין ירידות קלות לירידות קלות, שהחריפו במעט לקראת הסגירה.

אני קורא דברי כמה וכמה מנינים של מעורבים המוסיפים את הפרוטה הקטנה שלהם לקופת אסופת החוכמה המפרשת את תוצאות המשאל הבריטי, ואודה, אני נבהל. האתנוצנטריות הישראלית חוגגת. אירופה העוינת הקלאסית של ישראל ספגה מכה. עוד מדינות לאום שנדרסו על-ידי האיחוד אם אך הרימו קולן לתמוך בישראל, תצאנה לחופשי ותצטרפנה בגלוי לחסידות הימין הישראלי. למן השעה בה הצהיר אובמה בתמיכתו בהישארות בריטית, היה ברור כי להישאר היא בעצם מזימה של לונדון להשביע את בריסל לשאת את מחמוד עבאס על כפיים. זה מה שנכתב. אם לא מילה במילה, מילה נרדפת במילה נרדפת.

כבר לפני כשנתיים הבנתי את המצב וכתבתי על כך כאן. זה היה בתקופת טרום הבחירות האזוריות באנגליה, בהן הצליח נייג'ל פאראג' להפוך ממפלגה ללא אף נציג בפרלמנט - לשלישית בגודלה שם. כששמעתי את הכרזתו שעל בריטניה להיחלץ מציפורני הדיקטטורים של האיחוד האירופי, שכופים את החלטותיהם על הממלכה המאוחדת, עד שממשלתה הפכה לפארסה. זאת, בגלל החלטות שנכפו עליה על חופש מוחלט לכל אזרח באיחוד להגר כנפשו לאנגליה, לזכות בכל ההטבות של הכנסה של מובטלים, טיפולי בריאות חינם וכן חינוך וכל היתר.

♦ הלאומיות ניצחה. לא "לאומנות" ולא "פשיזם" ושאר ירקות שפסיאודו-ליברלים אוהבים לכנות בהם כל מה שאינו "הם" - אלא לאומיות טבעית פשוטה, רגשית, לא מתוחכמת, מהסוג שחלקים בעילית השמאלית-ליברלית במערב בכלל, ובבריטניה בפרט, אינם סובלים, ולבטח אינם מזדהים עימה. הלאומיות הבריטית הקדימה את אירופה; חוקר הלאומיות הנודע, אדריאן הייסטינגס, הרחיק את ניצני גיבושה עד למאה ה-8, ואת גיבושה הממשי למדינת לאום אנגלית ראה כבר בתקופה הסקסונית בין המאות ה-9 וה-11. המחשבה שמדובר רק ב"פופוליזם" וב"הצהרות ריקות מתוכן" מעידה בעיקר על בורות המבקרים.