דבריו של נוחי דנקנר בחקירתו ברשות ניירות ערך בפרשת הרצת מניות אי.די.בי, היו בבחינת ראשית הודאה - קבע (יום ב', 4.7.16) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב, בפסק הדין בו הרשיע את דנקנר ואת איתי שטרום בהרצת המניות ערב הנפקת אי.די.בי בפברואר 2012.

כבוב אומר על דבריו של דנקנר בחקירתו: "יש בגרסה שמסר דנקנר בחקירתו ראשית הודאה בעובדה שפעילותו של שטרום - שמהותה מניפולציה על מחזורי המסחר ושער המניה - סייעה להנפקה בזמן אמת תוך שאין בידו להסביר את ההתעדכנות האינטנסיבית מול שטרום על אודות פעילות המסחר של האחרון במניה, ביום כה קריטי לו ולאי.די.בי".

שטרום סייע להנפקה

בתחילת חקירתו ברשות ניסה דנקנר להסתיר את הקשר שלו עם שטרום, אומר כבוב. רק ככל ששאלותיו של החוקר, יריב עמיעד, חשפו שהרשות מודעת לעומק הקשר ביניהם, החל דנקנר להודות בקיומו. כבוב אומר: "הגדרתו של דנקנר את שטרום כמי שהיה 'מעורב' ו'סייע' להנפקה חוזרת ומתחזקת לאורך חקירתו ויש בה להעיד על האופן בו ראה דנקנר את שטרום, לא כמשקיע מן המניין או כמי שהשקיע על-רקע חברי גרידא, אלא כמי ששם לעצמו מטרה לסייע להנפקה, לחברה ולדנקנר עצמו".

דנקנר אמר במפורש: "הוא [שטרום] עשה מה שהוא חושב שנכון כדי לסייע להנפקה". הוא גם הסביר במילים ברורות מהו אותו סיוע: "1. בכך שרואים שיש גם קונים ולא רק מוכרים. 2. מה שאתה אוהב זה שמאסת המוכרים לא ממוטטת את השוק". לא מדובר רק בראשית הודאה, קובע כבוב: "מצאתי כי התיאור של דנקנר את פעילותו של שטרום עונה באופן מובהק לתיאור של פעילות תרמיתית שמטרתה מניפולציה בשער מניית אי.די.בי".

בהמשך החקירה נשאל דנקנר האם ביקש משטרום "לטפל" במניית אי.די.בי והשיב בשלילה מוחלטת. אלא שכעבור כמה דקות נשאל שוב האם ביקש משטרום לפעול במניה, הייתה תגובתו שונה: "אי הנוחות של דנקנר, שתיקתו, כחוסר יכולת של ממש להגיב לשאלת החוקר בלטו לכל עין", מתאר כבוב. עוד נקבע, כי ראשית הודאה הייתה גם בדבריו של דנקנר לפיהם הוא ושטרום עדכנו זה את זה על פעילותו של האחרון במניית אי.די.בי, "שאם לא כן, מה טעם מצא דנקנר ביום כל כך חשוב וקריטי לגורל מפעל חייו, להתעדכן מספר פעמים בפעילות של שטרום במסחר במניה?", שואל כבוב רטורית.

גירסת מיתממת

מכאן עובר כבוב לניתוח עדותו של דנקנר בבית המשפט: "חרף אמירותיו הברורות בחקירה לגבי המניע לפעילותו של שטרום והסבריו כיצד פעילות זו סייעה להנפקה, התעקש דנקנר בבית המשפט להציג גרסה מיתממת כאילו לפעילות של שטרום לא היה קשר להנפקה".

כבוב מסכם במשפטים הבאים את עדותו של דנקנר: "במהלך עדותו התרשמתי כי דנקנר הינו אדם בעל אישיות עוצמתית, רהוט, שיטתי, דייקן וקפדן באופן כמעט בלתי שגרתי. מעבר לכך, מדובר באדם מקצועי ושאפתן באופן שלעיתים אף אינו רואה את המציאות כפי שהיא בהיותו שקוע בהשגת מטרותיו. דווקא תכונות אלה של דנקנר, קפדנותו ומקצועיותו, מדגישים את הקושי שבקבלת גרסתו. גרסה אשר שלובים בה ניסיונות להרחיק את עצמו מהפעילות, לצמצם את מקומו, גרסה המשתנה לאורך חקירתו ולאור הראיות שהוצגו בפניו, כזו שכוללת אף סתירות לפרקים. זאת ועוד, מצאתי כי דנקנר התקשה להתמודד עם הדברים שמסר בחקירתו ברשות באופן קוהרנטי שמניח את הדעת.

"למה טרח דנקנר להרחיק עצמו מהפעילות של שטרום ולשנות את גרסתו מגרסה מיתממת לחלוטין לכזו שמעידה על מודעות לפעילות? מדוע התקשה לענות לחוקר האם ביקש משטרום לטפל עבורו במניה? סבורני כי אין להתעלם מעובדות אלו וכי הדבר מעיד על הבנתו של הדנקנר את הפסול שבמעשיו ויש בכך כדי להוות ראיה כבדת משקל כנגדו".

זה לא יכול להיות מקרה

בהמשך פסק הדין אומר כבוב על דנקנר: "דווקא דמותו של נאשם כמו דנקנר, איש עסקים מוכר, מוערך ומקצועי שאופיו האישי מעיד על קפדנות ויסודיות חסרת פשרות היא שהקשתה עליי לקבל את הסבריו המיתממים, ואף מנותקים לפרקים. אדם כמו דנקנר, שאינו נותן מקום ליד המקרה, בגרסתו בבית המשפט שם יהבו על מקריות שילובן של נסיבות הפרשה דנן הכל במעטה של יחסי חברות כשברקע מתרחשת הנפקה קריטית בחברה בשליטתו.

"גרסתו זו נסתרת מניה וביה נוכח המעורבות הפוזיטיבית שלו בפעילות, שאין ספק שנעשתה במודעות וכוונה פלילית מלאה. לא מצאתי לקבל את האקראיות שביקש דנקנר לשוות למסכת הראיות, כל אחת לחוד וודאי שלא לכולן יחדיו, לאופן בו ביקש לתאר את הקשר בינו לבין שטרום כקשר חברי תמים ותו לא והתעלמותו המוחלטת אפילו מהפסול האובייקטיבי שבמעשיו למתבונן מהצד".