קיימת תחושה של קרבות אמוציונליים בין התביעה לבין ההגנה, והמלחמה הזאת משכיחה לעיתים מהפרקליטות את האמת לפיה תפקידה לעזור לבית המשפט להגיע לחקר האמת. כך אומר בעדינות שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר. הוא דיבר (29.7.16) בחנוכת המסלול הפלילי-פורנזי בתוכנית לתואר שני בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

דנציגר הגיב על דבריו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, שדיבר לפניו ואמר, כי רוח הפרקליטות צריכה להיות הרצון לסייע לבית המשפט לעשות צדק, ולא לשאוף להרשעה. "זו הייתה הרוח לפחות בתקופה שהם הופיעו בפני; היום אני רחוק מזה, אבל אני מאמין שזו הרוח", אמר. ברק סיפר, כי כאשר הייתה מרים בן-פורת פרקליטה בשירות המדינה, היא התייצבה בפני בית המשפט וביקשה לזכות נאשם ברצח. דנציגר אמר על כך: "אני תשע שנים בבית המשפט העליון, וזה עוד לא קרה לי".

דנציגר התייחס בהרחבה להלכת מצגורה, שנתן השופט ניל הנדל בהסכמתו, ובה הועלו שאלות עקרוניות של הכרה בטביעת נעל. הוא העיר, כי קיימת רכילות (כלשונו) לפיה הסניגוריה הציבורית ניהלה מאבק כה עיקש בפרשת מצגורה, משום שהיה זה מקרה בוחן מבחינתה ערב תיק רומן זדורוב.

בדברו על תיק זדורוב, אמר דנציגר כי השופט יצחק עמית סבר שטביעות נעל אינן מדע פורנזי - והוא אינו פוסל גישה זו, אם כי בפסק הדין בפרשה זו לא קיבל אותה. עוד אמר דנציגר, כי הוא עצמו אינו יכול להבין כיצד מומחה יכול לקבוע האם מדובר ב"אפשרי", "אפשרי בהחלט" או "סבירות גבוהה", וכיצד שופטים אמורים להתמודד עם אמירות כאלו. "אני לא יודע אם 'סבירות גבוהה' מספיקה כאשר מדובר במשפט פלילי", הוסיף.