נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, הורתה למדינה (יום א', 7.8.16) לשחרר מיד את הספינה "אסטל" אשר ניסתה בדצמבר 2012 לפרוץ את ההסגר שהטילה ישראל על רצועת עזה. נאור קבעה, כי המדינה השתהתה ללא הצדקה במשך עשרה חודשים, עד שהגישה את הבקשה להעביר לבעלותה את הספינה.

הספינה יצאה מפינלנד כשעל סיפונה מטען הומניטרי ונתפסה בידי חיל הים. המדינה פנתה רק באוגוסט 2013 לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה להעביר לבעלותה את הספינה. הבקשה נדחתה, הן בשל השיהוי והן מנימוקים של העדר סמכות.

נאור קבעה, כי די בשיהוי כדי לדחות את ערעורה של המדינה, והותירה ללא הכרעה של בית המשפט העליון את שאלות הסמכות. היא הביעה צער על כך שהמדינה לא השכילה להגיע לפשרה אשר תייתר את ההכרעה הראשונה מסוגה.

נאור מסכימה עם המדינה בכך שיש לה שיקול דעת האם ליטול לעצמה אוניה שנתפסה בנסיבות כאלו. השאלה המרכזית שעמדה להכרעה הייתה מהו פרק זמן סביר שיכול לחלוף בין התפיסה לבין הפנייה לבית המשפט בבקשה להעברת הבעלות. לדבריה, החוק משתמש במקרה זה במושג עמום ותפקידו של בית המשפט ליצוק לתוכו תוכן.

בנקודה מרכזית זו מסכימה נאור עם השופט המחוזי רון סוקול וקובעת, כי על המדינה לפנות לבית המשפט בתוך ימים ולכל היותר בתוך שבועות ספורים, וכי על בית המשפט לתת את החלטתו בהקדם האפשרי. המדינה לא הציגה נימוקים לעיכוב במקרה זה, ודי היה בכך בכדי לדחות על הסף את תביעתה. טענתה של המדינה שלפיה קיימים שיקולי ביטחון ומדיניות חוץ יכולה להיות רלוונטית לקביעת מדיניות כללית ולא למקרה ספציפי, מוסיפה נאור.

עוד מציינת נאור, כי המדינה כלל לא ניהלה מגעים עם בעליה של הספינה ולא ערכה חקירה בעניינה. בשולי הדברים מציינת נאור, כי המדינה הודיעה שמעתה הליכים כאלו מתנהלים בצורה מיידית.

השופטים חנן מלצר וסלים ג'ובראן הסכימו עם נאור. המדינה חויבה בהוצאות בסך 40,000 שקל. את המדינה ייצגה עו"ד נעמי זמרת, ואת הספינה - עוה"ד גדי לסקי ולימור גולדשטיין.