הפניקס נהגה בשרירות לב, אטימות וחוסר תום לב משווע, כאשר העלתה כנגד מבוטח טענת מרמה חסרת כל יסוד - קובע (7.8.16) שופט בית משפט השלום בתל אביב, אלי ספיר.

איב אמר רכש מכונית הונדה מגיסו, תומר ברסי, והשניים לא ביצעו העברת בעלות. לעומת זאת, קובע ספיר, הם הודיעו על העסקה לחברת הפניקס - בה בוטחה המכונית - כאשר הסתיימה תקופת הביטוח של ברסי. בשל רשלנות של סוכנות הביטוח מאיר רמות, הונפקה הפוליסה החדשה על שמו של ברסי במקום על שמו של אמר. כאשר נגנבה המכונית לאחר זמן מה, ייחסה הפניקס לשניים מעשה מרמה במטרה להוציא ממנה את כספי הביטוח.

ספיר קובע, כי הפניקס הגישה תצהירים שקריים בניסיון לתמוך בטענת המרמה, למרות שלא היו לה ראיות כלשהן לתמיכה בה. רק בסיום פרשת התביעה, חזרה בה הפניקס מטענה זו - אבל ספיר מדגיש: "מצער הדבר שהנתבעת העלתה בכלל טענת מרמה כלפי התובע וגיסו, שכל 'חטאם' היה באמירת האמת לנתבעת. התובע לא היה אמור לעמוד בסיטואציה כזו, שאשמת המרמה מרחפת מעל ראשו עד לסיום פרשת התביעה". טענת המרמה הייתה "אבסורדית, ללא כל בסיס עובדתי, משפטי או הגיוני, והדבר מעיד על הקלות הבלתי נסבלת של הטחת אשמה של מרמה במבוטח מצד הנתבעת".

התצהירים השקריים עליהם מדבר ספיר הוגשו בידי גילה אברהם, העוסקת בחתמות בחברת הפניקס, ובידי כרמית שמעוני, מנהלת צוות חיתום בחברה. "אני רואה את התנהלות הנתבעת, בהגשת התצהירים שאינה אמת, בחומרה רבה", מדגיש ספיר. "האם הנתבעת ביקשה באמצעות תצהירים שאינם משקפים את האמת להוכיח, כי גרסתו של התובע אינה אמת?".

ספיר חייב את הפניקס לפצות את אמר במלוא סכום התביעה - 71,300 שקל - וכן ב-5,000 שקל על עוגמת הנפש שגרמה לו, ולשלם לו שכר טירחת עורך דין של 25,000 שקל והוצאות של 32,000 שקל בשל התנהלותה הפסולה. את אמר ייצג עו"ד מיכאל לב, ואת הפניקס - עו"ד ורד וינשטוק.