רשויות התביעה - ובמיוחד המשטרה - עושות שימוש יתר בכלים הפליליים ומעמידות לדין על זוטי דברים, גם במקרים בהם ברור שהפתרון האמיתי הוא חברתי. כך אומרת (יום א', 4.9.16) הסניגוריה הציבורית, בראשותו של
יואב ספיר, בדוח השנתי שלה.
בין היתר מתוארים בדוח כתבי אישום נגד אדם שהשליך חצץ לעבר המתלונן, נער שזרק ביצים ושפך חלב על הרצפה, ונער שזרק בקבוק זכוכית לעבר פח האשפה ופגע בטעות באופניים.
לצד זאת אומרת הסניגוריה, כי הצליחה להביא לירידה במספר "תיקי העוני", בהם מוגשים כתבי אישום על מעשים פליליים לכאורה שנעשים על-רקע של מצוקה כלכלית ברורה (גניבת מוצרי מזון, גניבת חשמל או מים, קיבוץ נדבות ופלישה לדיור ציבורי).
פרק נוסף בדוח עוסק באפשרות לסגירת תיק מותנית, אשר נכנסה לתוקפה במאי 2013. אולם היועץ המשפטי לממשלה דאז,
יהודה וינשטיין, קבע שהמשטרה - האחראית ל-80% מכתבי האישום - לא תעשה שימוש באפשרות זאת, ובכך הפך את החוק לאות מתה. רק במארס השנה עדכן היועץ הנוכחי,
אביחי מנדלבליט את ההנחיה, אך קבע שסגירת תיק מותנית תיעשה רק בשלוש עבירות: איומים (למעט אם נעברה העבירה כלפי בן משפחה); הסגת גבול כדי לעבור עבירה; ומעשה פזיזות ורשלנות בחיה.
הנחיה זו, אומרת הסניגוריה, מתייחסת לעבירות בודדות אשר שתיים מהן נדירות, ו"היא שמה לאל את תכלית החקיקה, שהתכוונה לספק כלי משפטי מרכזי להתמודדות עם הפרות ברמת חומרה נמוכה יחסית". לדברי הסניגוריה, אין כל היגיון בכך שהפרקליטות, המטפלת בתיקים החמורים יותר, תוכל להפעיל שיקול דעת באשר למקרים המתאימים לשימוש בכלי של סגירת תיק מותנית, ואילו דווקא התביעה המשטרתית, המטפלת בתיקים בעלי חומרה פחותה בהרבה, תהיה כה מוגבלת בהפעלת שיקול דעת זה.
נושא נוסף עליו עומדת הסניגוריה הוא "חשש לקיומה של פרקטיקה פסולה, חוצת מחוזות, של חיפושים בעירום מלא בעצורים בניגוד להסמכה בחוק, ותוך הפרת זכויותיהם החוקתיות ל
כבוד ולפרטיות". היא מצביעה על שורה של מקרים, בהם החיפוש בוצע בניגוד מפורש לחוק, מקרים בהם החיפוש נעשה בפרהסיה ומקרים בהם הוא בוצע ללא הצדקה קונקרטית.
בוועדות השחרורים קיימת בעיה קשה של חוסר ייצוג, כאשר בשנה שעברה ייצגה הסניגוריה רק ב-41% מהדיונים. המשמעות היא, שבחלק גדול מן המקרים - האסירים כלל אינם מיוצגים. יתרה מזאת: דיונים רבים נערכים באיחור, זמן רב לאחר שהאסירים סיימו לרצות שני שלישים מעונשיהם; יש מקרים בהם אסירים כלל לא זוכים להתייצב בפני ועדות השחרורים. הדבר פוגע בזכות החוקתית לחרות, מגדיל את הצפיפות בבתי הכלא, מקטין את האפקטיביות של תוכניות השיקום ושוחק את התיגמול על התנהגות טובה.
עוד מצביעה הסניגוריה על ליקויים בתנאי עבודתם של הסניגורים המייצגים בוועדות השחרורים. סניגורים נאלצים פעמים רבות לשהות בבתי הכלא במשך יום שלם, ללא תקשורת עם העולם החיצון וללא מזון ושתייה, ולעיתים גם ללא גישה נוחה לשירותים ומסתור מן השמש או מן הגשם. במקרים לא-מעטים, שעות ארוכות אלו מסתיימות בהודעה שהוועדה סיימה את עבודתה לאותו יום ושהדיון יתקיים במועד אחר. התוצאה היא, שסניגורים רבים אינם מוכנים לייצג בפני הוועדות.
לבסוף עומד הדוח על מצוקת כוח האדם המינהלי בסניגוריה, אשר טופלה עד כה באמצעות פתרונות חרום בדמות תוספות סטודנטים ובנות שירות לאומי. בשנתיים האחרונות הפכה מצוקה זו למשבר של ממש. ללא תוספת כוח אדם מנהלי לסניגוריה הציבורית, בדחיפות, לא רק שלא ניתן יהיה לעמוד ביעדי העבודה שהוצבו, אלא שגם היכולת לעמוד בביצוע המשימות השוטפות תמשיך ותישחק - היא מזהירה. פנייתו של ספיר לגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים טרם נענתה, והיא קיבלה רק תוספת של שישה תקני מינהלה.
