משבר עבודות הרכבת, מרכזי הבילוי והמסחר והתחבורה ציבורית כמו גם הדיון היצרי על עיצובה וצביונה של השבת הישראלית, על שלל מרכיביה והשלכותיה, אינו יורד מסדר היום, ונראה כי הוא מאיים להמשיך לשסע ולפלג את הציבור.

מחקר דעת קהל חדש שנערך על-ידי מכון מסקר בקרב 400 נשאלים מהציבור הדתי-לאומי עבור החוג לסוציולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, מגלה כי מעל 80% מהציבור הדתי הלאומי בישראל תומך בהמשך הסדר הסטטוס-קוו, ובמסגרתו מתן אישור לביצוע עבודות חיוניות בשבת ואף העלמת עין מפתיחת מתחמי בילוי ועסקים ביום המנוחה או חתירה לגיבוש הסכם חברתי הכולל פשרות משמעותיות בנושא שמירת השבת. לצד זאת, הסקר מראה כי אותו הציבור יתקשה לתת הכשר לחילול שבת המוני במרחב הציבורי ובמיוחד לכזה אשר מאופיין ב"חתימה ציבורית" משמעותית. כך לדוגמה, הוא נוטה להתנגד לתחבורה ציבורית בשבת (82% מתנגדים להפעלתה) ולמסחר (47% מתנגדים).

ד"ר עדו ליברמן, חוקר החברה הישראלית בחוג לסוציולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, מסביר את הסתירה: "בציבור הדתי קיימת תחושה של מבוכה ובלבול באשר לסוגיות השבת הציבורית נוכח המתח הפנימי המובנה בין שני ערכי היסוד: מחד-גיסא, שמירת השבת כציווי הלכתי המנחה את העם היהודי במולדתו. מאידך-גיסא, הכרה במציאות הישראלית, בצרכי הציבור החילוני ובשמירה על אחדות העם לחיזוקה הלאומי של ישראל. הסקר מוכיח כי כחלק מהסדר רחב ומוסכם מוכן הציבור הדתי-לאומי להעלים עין או לקבל בהכנעה תופעות מסוימות של חילול שבת הכרחי, כדי לשמר את אופיה הכללי במרחב הציבורי".

לאחרונה עלתה יוזמה כביכול של השר אריה דרעי לאכיפה חסרת פשרות של חוק שעות עבודה ומנוחה תוך מתן היתר פעילות למספר מצומצם של מרכזי מסחר ובילוי בכל עיר/אזור. יוזמת דרעי מתקבלת באופן חצוי על-ידי הציבור הדתי-לאומי, כאשר 35% תומכים בה ואילו 33% מתנגדים.

לעומת זאת, אמנת גביזון-מידן שגובשה בתחילת שנות האלפיים, המתנה את שמירת השבת בתחום המסחר במתן היתר להפעלת תחבורה ציבורית בשבתות כמו גם פתיחת מקומות בילוי ותרבות (ולהפך), זוכה למעט יותר תמיכה בקרב הציבור הדתי לאומי 41% לעומת 35% מתנגדים לערך. אולם מדובר בפער זניח, שכן 24% יושבים על הגדר ומתקשים לגבש עמדה.

מפילוח הנתונים עולה כי קיים קשר ישיר בין קבוצות גילאי הנשאלים למדד הפשרנות בנושא השבת. הנשאלים בקבוצת הגיל הצעירה (30-16) גילו את הנכונות הגבוהה ביותר לפשרות לעומת קבוצת הגיל המבוגרת ביותר (בני ה-51 +) שהיו העיקשים ביותר. חלק יראו בעמדת הצעירים הפשרניים תקווה בעוד שאחרים יראו בכך נסיגה רעיונית והתרחקות ממשנתו של הבולט ביותר בין הוגי הציונות-הדתית - הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

ממכלול הנתונים מצטיירת תמונה כי למרות שהשמירה הציבורית על השבת היא בליבו של הציבור הדתי-לאומי, אין הוא מעוניין למתוח את החבל ולהעמיק את הקרע עם הציבור החילוני. המגמה מצביעה על רצון למסלול הידברות שיענה על צרכי שני הצדדים.