הערעור
מו"ל מעריב עופר נמרודי, הגיש (יום א', 11.11.01) ערעור לבית המשפט העליון על גזר הדין במשפטו, שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב על-ידי השופטת ברכה אופיר-תום.
בערעור מבקש נמרודי מבית המשפט העליון, להעמיד את תקופת מאסרו על 15 חודשים, לכל היותר (כולל הפעלת המאסר על-תנאי), כלומר - פחות 11 יום מן התקופה שבה היה נתון המערער במעצר, "וזאת כדי לתת ביטוי סמלי להכרת בית המשפט בעוול הגדול שנעשה למערער".
במסגרת הערעור חושף נמרודי מכתב ששיגר בא-כוחו עו"ד דן אבי-יצחק ביום 1.11.01 אל פרקליטת המדינה עדנה ארבל, שבו דרש התנצלות והבהרה על דברים שאמרה בתוכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 בהנחיית העיתונאית שלי יחימוביץ. על כך בהמשך.
[כתב הערעור המלא ומכתבו של נמרודי אל ארבל (בדרישה להבהרות והתנצלות) ראו הקישורים משמאל]
בערעור טוען נמרודי, כי על בית המשפט היה להסתפק בחודשי המעצר אותם ריצה, וכן בנזק העצום שכבר נגרם לו כתוצאה מהעלילה הנוראה שהוטחה בו - כאילו הוא קשור להזמנת רצח. כמו כן היה על בית המשפט להביא בחשבון את העובדה, כי המעשים הפליליים של נמרודי בוצעו שעה שהיה נתון בסחיטה.
נמרודי מפנה בערעור אצבע מאשימה כלפי המשטרה והפרקליטות, שהשתמשו ברכילויות, בשקרים ובטיעונים חסרי בסיס, כדי להגיש נגדו כתב אישום - אשר בסופו של דבר קרס ברובו בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
הערעור הוגש כנגד גזר הדין הקובע לנמרודי עונש מאסר של 25 חודשים בפועל, בתוכם חמישה עשר חודשים שכבר ריצה במעצר. הערעור מחזיק למעלה מ-80 עמודים. הוא הוגש באמצעות פרקליטו עו"ד דן אבי-יצחק.
בכתב הערעור טוען נמרודי, כי חלק ניכר מהעבירות בהן הורשע על-פי הודאתו הן עבירות טכניות ושוליות. לטענת עו"ד אבי-יצחק, בית המשפט נגרר אחרי טיעוני התביעה והחמיר עימו: "למרבה הצער, התקשה בית משפט קמא להשתחרר מן האווירה שנוצרה סביב המערער בעקבות כתב האישום המקורי, הלינץ' הציבורי וציד המכשפות התקשורתי אחריו, ועל כן שיווה לעבירות כתב האישום המתוקן, שבו הודה המערער, נופך חמור בהרבה מזה שהיה ראוי להן אילו הוגש כתב האישום המתוקן מלכתחילה. בכך שגה בית משפט קמא, ובית משפט נכבד זה מתבקש לתקן שגיאתו זו".
המשטרה והתביעה לא התנצלו
ע"ד אבי-יצחק טוען עוד, כי בית המשפט התעלם מכך שעד עצם היום הזה לא התנצלו, לא המשטרה ולא התביעה, בפני המערער, על העוול הנורא שנעשה לו בהגשת כתב אישום כה מופרך נגדו (כתב האישום המקורי), דבר שגרם ללינץ' התקשורתי הנורא שנעשה בו וגם למעצר הקשה שבו היה נתון תקופה כה ארוכה. "היה על בית המשפט קמא להתחשב, לעניין מתן הקלה משמעותית יותר בעונשו של המערער, בכך שכל אותם אישומים חמורים ושקריים (קשירת קשרים וניסיונות לשלושה מעשי רצח, הדחת עדים, מעשי שוחד חמורים וכו') הם לא רק תוצאה של עלילות ושקרים של סחטנים ועדי מדינה וכי ניתן היה למנוע אותם, או לפחות את חלקם, בחקירה פחות מגמתית, פחות רשלנית ופעול 'נעולה' על המטרה שסומנה מראש".
בערעור חושף עו"ד אבי-יצחק מכתב ששלח לפרקליטת המדינה ביום 1.4.01 (כשלושה שבועות לאחר שחרור נמרודי ממעצר), בו הדגיש בפניה כי לאור התמוטטותה המוחלטת של פרשת התביעה, לאור שקריהם של עדיה שנתגלו לעין כל ולאור זיכוי הנאשמים בתיקים אחרים - חובה על התביעה לבטל מיד את כל האישומים המופרכים, מבלי לדרוש כל תמורה על כך בצורה של עיסקת טיעון, כזאת או אחרת". מכתבים אלו, טוען אבי-יצחק - שהצביעו על "הכתובת על הקיר", לא זכו לתגובה עד עצם היום הזה.
בערעור נטען עוד, כי גם לאחר שהוכרע הדין בעיסקת טיעון, ולאחר מתן גזר הדין, המשיכה התביעה לפזר רמזים לפיהם התמוטטות העדים נובעת מאיומים או פחדים או השפעה עליהם או הפעלת אמצעים פסולים כנגדם, כשהרמזים מופנים לכיוונו של נמרודי.
המתחרים לא הועמדו לדין
בית המשפט קמא, טוען נמרודי, "התעלם מכך שמתחריו של המערער לא נתנו את הדין עד עצם היום הזה. עוד התעלם בית המשפט קמא מכך כי זהו אחד מן הדברים שגרמו אצל המערער להרגשת עוול נוראה, דיכאו אותו וייאשו אותו כליל ממוסדות אכיפת החוק. התוצאה הסופית: המתחרים, שהחלו בהאזנות הסתר, והאזינו למערער לפני שהוא חלם להשתמש בהאזנות סתר - אינם מועמדים אפילו לדין; ואילו המערער, שפותה להתגונן מהאזנות הסתר אלה באותה דרך שנקטו נגד מתחריו - עומד לדין ונושא עונש חמור. היכול להיות עוול גדול מזה?".
השקרים של מזרחי
פרק נכבד בערעור מוקדש למעשיו הפליליים לכאורה של ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי. לטענת נמרודי, שגה בית המשפט כאשר לא הביא בחשבון במידה הראויה את דבר החקירה המגמתית והפסולה שניהל מזרחי (אז תנ"צ, ראש יאחב"ל), כנימוק להקלה בעונשו. "טעה בית המשפט קמא כשלא התחשב, להקלת עונשו של המערער, בצעדים הפסולים והחמורים, בלשון המעטה, שננקטו נגדו, בחקירה ובמשפט, על-ידי ניצב משה מזרחי, שעמד בראש החקירה".
בערעור מונה אבי-יצחק שורה של עבירות שביצע מזרחי, במהלך החקירה המגמתית שניהל, בהם: הסתרת חומר מהסניגוריה ומהפרקליטות, דיווחים מטעים בבית המשפט, שקרים בבית המשפט, שקרים למפכ"ל המשטרה ולראש אגף החקירות, הפחדת עד מדינה, בעקבותיו חתם גלוגאו על הסכם שיקרי בעליל.
