שופטת בית משפט השלום בפתח תקוה, ניצה מימון-שעשוע, הרשיעה (13.11.16) את מאיר שרבט בעבירות של לשון הרע ואיומים כנגד עו"ד
ישראל עזיאל.
מאיר שרבט הוא בנו של הקבלן מלכיאל שרבט. עזיאל, עורך דין במשרד
ליפא מאיר, ייצג את אחיו של מלכיאל - שלום שרבט, יצחק שרבט, בנימין שרבט, בכור שרבט ומנשה שרבט - בהליכים הממושכים שניהלו נגד מלכיאל מאז שנת 1993. התנהגותו הגסה של מאיר שרבט הייתה הקש האחרון שהביא את השופט בדימוס
ישי לויט להתפטר בינואר 2009 מתפקידו כבורר בין האחים.
עזיאל הגיש נגד מאיר שרבט קובלנה פלילית פרטית בשל ארבעה מכתבים ששיגר באפריל-יוני 2009. המכתבים נשלחו ללויט, לשכת עורכי הדין, האחים שרבט ועורכי הדין של כל הצדדים. מאיר שרבט השתמש בהם בדברי נאצה קשים במיוחד נגד עזיאל, ואף איים שירדוף אותו עד חורמה (כלשונו).
מימון-שעשוע קובעת, כי אין ספק שמדובר בדברי לשון הרע קשים ובאיומים מפורשים, וכי לשרבט לא עמדה אף אחת מן ההגנות הקיימות בחוק. היא מציינת, כי הוא דחה מספר פעמים את הצעתה להתנצל - דבר המלמד על כוונתו לפגוע בעזיאל. עוד היא עומדת על כך שלא היו אלו דיבורים בעידנא דריתחא, אלא אמירות בכתב שלדברי שרבט עצמו נכתבו בכוונה תחילה.
לדברי מימון-שעשוע, לשרבט לא עומדת הגנת האמת בפרסום, שכן הוא לא הוכיח ולו מקצת מהאשמותיו הקשות נגד עזיאל. יתרה מזאת: חלק מטענותיו אף הופרכו כליל. גם הגנת תום הלב אינה קיימת, שכן כאמור כוונתו של שרבט הייתה לפגוע בעזיאל, להלך עליו אימים, להכפישו ולהפעיל לחץ פסול על לויט. המכתבים שעותקיהם נשלחו ללשכת עורכי הדין אינם מהווים הגשת תלונה המוגנת על-פי החוק, שכן לא היו בהם טענות עובדתיות המצריכות בירור, אלא רק גידופים והשמצות.
אין מדובר בפרסומים תוך כדי דיון משפטי, ולו רק לנוכח העובדה שמאיר שרבט לא היה צד להליכים, אלא אביו. זאת ועוד: עצם משלוח המכתבים היה שלא כדין, מדגישה מימון-שעשוע, שכן כאמור הם נועדו גם כדי להפעיל לחץ על לויט - וממילא לא ניתן להעניק להם את ההגנה של ההליך.
גם יסודות עבירת האיומים התקיימו, ממשיכה מימון-שעשוע. לשונו המשתלחת של שרבט מעוררת חשש לפעולות נקם בלתי חוקיות, וברור שהדברים נועדו להטיל אימה על עזיאל. היא מזכירה, כי עזיאל העיד שהאיומים הושמעו לאחר ששרבט השתולל בישיבת הבוררות עד כדי כך שהוא ועמיתיו חששו שהוא עומד להכות אותם. את עזיאל ייצג עו"ד מיבי מוזר, ואת שרבט - עוה"ד יהודה שוורץ ועדי תדהר.
