שופט ביהמ"ש המחוזי בתל אביב
חאלד כבוב, הרשיע (יום ה', 22.12.16) את דוד אדרי ושי בן-דוד, בכירי בית ההשקעות פסגות לשעבר, בהרצת אג"ח – בעיקר אג"ח מדינה - בשנים 2009-2007. כבוב זיכה מחמת הספק את אהרון נבון וסער וינטראוב, מנהל חדר מסחר אג"ח בדויטשה בנק ישראל וברוקר בחדר המסחר.
אדרי, שהיה סמנכ"ל ברוקראז' בפסגות, הורשע בשלוש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שבע עבירות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות שערי נייר ערך, ומרמה והפרת אמונים בתאגיד. בן-דוד, שהיה מנהל חדר ברוקראז', הורשע בשלוש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ושש עבירות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות שערי נייר ערך כבוב מצא, כי המניע של השניים היה להגדיל את התגמול השנתי שלהם. .
כבוב מבסס במידה רבה את ההרשעות על הקלות שיחותיהם של אדרי ובן-דוד, בין היתר עם מנכ"ל פסגות דאז,
רועי ורמוס (נגדו ננקט הליך מינהלי), באומרו על אחת מהן: "ביטויים החריפים בשיחה זו, כמו גם בשיחות נוספות שיפורטו בהמשך, אינם משתמעים לשתי פנים ומשקפים את הלך רוחם וכוונתם הברורה של הנאשמים 1 ו-2 להשפיע על השער של ניירות ערך".
הוא דחה את טענתם לפיה השיחות מלמדות על פעילות
בתום לב, על "בלופים" שנועדו להסתיר את פעילותם האמיתית מעיני מתחרים, או לכל היותר על דברי רהב שאין מאחוריהם דבר. על רוב השיחות אומר כבוב, כי הן מוכיחות את הפעילות להשפעה על שערי האג"ח. "מדובר על שיחות רבות וארוכות בהן באה לידי ביטוי כוונה ברורה ובוטה להשפיע על השער תוך מודעות ליכולת ההשפעה של פסגות כאשר בחלקן יש אף משום "הודאה" של הנאשמים בפעולות המיוחסות להם", אומר כבוב.
כבוב קובע: "ממקבץ השיחות שהזכרתי עולה באופן מובהק ובלתי משתמע לשתי פנים שהנאשמים 1-2, ביודעם היטב ששיחותיהם מוקלטות, 'מתגאים' בפני מנהליהם ועמיתיהם על-אודות תוכנית ההשפעה התרמיתית על שער איגרות החוב הממשלתיות. הנאשמים עושים זאת תוך שהם מקפידים לפרט בשיחות איך "נלחמו" במגמת המסחר כדי להשפיע על השער באופן שמשרת את מטרותיהם שלהם".
כבוב אימץ את חוות דעתה של מנהלת המחלקה הכלכלית ברשות ניירות ערך, גתית גור-גרשגורן, בדבר השפעת פעולותיהם של אדרי ובן-דוד על שערי האג"ח. אומנם מדובר במומחית שאינה אוביקטיבית, אך בנסיבות תיק זה – התקשתה הפרקליטות למצוא מומחה חיצוני, ובכל מקרה חוות דעתה אינה הראיה המכרעת בתיק, מציין כבוב.
לגבי היסוד הנפשי של עבירת התרמית אומר כבוב, כי הגבול בין פעילות לגיטימית לבין הרצת שער, הוא דק – דבר המחדד עוד יותר את הצורך לקבוע, כי הכוונה הנדרשת במסגרת עבירת התרמית כוונה של ממש היא. לאדרי ובן-דוד הייתה יכולה להשפיע על שערי האג"ח, כמי שניהלו מסחר בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים, וזאת בניגוד לטענתם ההפוכה. הוא קובע:
"כוונתם של הנאשמים 1-2 נלמדת מכלל מקבצי הראיות המגוונים אשר הוצגו בפניי, תמלילי השיחות המוקלטות, חקירת הנאשמים ברשות (ובעיקר חקירת הנאשם 2) ונתוני המסחר, כל אלו מציירים תמונה בהירה בדבר כוונה להשפיע על השער, כוונה אשר ממלאת אחר דרישותיה המחמירות של הפסיקה כי אותה כוונה תהא כוונה של ממש, תקבל ביטוי בעולם המעשה ותהא מוכחת בראיות".
לעומת זאת, לגבי וינטראוב ונבון נותר ספק בדבר כוונתם התרמיתית, וכבוב גם דוחה את חוות דעתה של גור-גרשגורן בעניינם. "פעולת מסחר המבוצעת מתוך שיקולים כלכליים גרידא ואשר נוכח היקפה ו/או המחיר בו היא מבוצעת היא משפיעה על שער נייר הערך, כתוצאת לוואי, היא פעולת מסחר לגיטימית לחלוטין", מדגיש כבוב.
כבוב דחה את טענתם של אדרי ובן-דוד לאכיפה בררנית, משום ש-ורמוס ובכירים אחרים בפסגות לא הועמדו לדין. הוא אומר: "הנאשמים נהנו ממרחב חופש פעולה בזירת המסחר, לא נזקקו לאישור או הסכמה של הממונים עליהם לביצוע פעולות המסחר השוטפות, הנאשמים הם שהגו את התוכנית המרמתית ועשו זאת ללא שיתוף הממונים עליהם".
פרשה שנייה בכתב האישום עסקה בטענה להרצת אג"ח דלק נדל"ן בשנים 2009-2008. כבוב קבע, כי לפסגות היה עניין בצמצום הפוזיציה לאג"ח של חברה זו (שבשליטת
יצחק תשובה), בהקשר לגרסתו של אדרי בנושא זה אומר כבוב, כי הוא " ניסה בכל מאודו לשכנע את בית המשפט בסבירות ובהיגיון שבאופן התנהלותו, גם באותן נקודות שהיה ברור מאליו שניסיונותיו אלה חסרי סיכוי.
"... אינני יכול לומר שהוא הותיר עלי רושם של אמינות ועקביות בגרסה. בכל הנוגע לאמינות, הצבתי סימן שאלה גדול לצד גרסתו של הנאשם אך בכל הנוגע לעקביות יכול אני לומר שזו ממנו והלאה. הנאשם לא נרתע למסור גרסה וגרסה הפוכה ולנסות להסביר את ההיגיון שבדבר, ניסה להסביר בחוסר הצלחה דברים מפורשים שנאמרו על ידו בשיחה מוקלטת או אפילו עלי כתב, זאת חרף העובדה שכל בר בי רב יכול היה להבחין בנקל שמדובר בניסיון כושל, לא מוצלח, מעושה ומלאכותי שקשה להבין כיצד נאשם אינטליגנטי שכזה ציפה שבית המשפט יקבל הסבר כה בלתי סביר".
