ליקויים בטיפול בהשגות על הטלת קנס מינהלי

בדצמבר 2006 קיבל המתלונן מהמשרד הודעת תשלום קנס מינהלי בסך 20,000 ש"ח בגין העסקת עובדים זרים שלא כדין. בתחילת ינואר 2007 פנה למשרד וביקש לבטל את הקנס; בבקשתו פירט את נסיבות המקרה ואת מצבו הבריאותי הקשה.

המתלונן לא קיבל תשובה לפנייתו, ומחשש שיידרש לשלם תוספת פיגורים, שילם את הקנס בסוף פברואר 2007. בספטמבר אותה שנה, יותר משמונה חודשים לאחר פנייתו, הודיע לו המשרד כי בחן את הנסיבות העובדתיות והמשפטיות של המקרה ואת עילות הבקשה לביטול הקנס ולא מצא עילה לביטולו.

בתלונתו לנציבות טען המתלונן שהתשובה שקיבל מהמשרד היא תשובה סטנדרטית שמעידה כי בקשתו לביטול הקנס לא נקראה וכי תיקו לא נבדק. כמו-כן הלין על שעקב האיחור הרב במשלוח תשובת המשרד הוא נאלץ לשלם את הקנס ולא ניתנה לו אפשרות להוכיח את חפותו.

המשרד מסר לנציבות שלפי חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985, משנדחתה בקשתו של המתלונן לביטול הקנס הוא היה יכול לבקש להישפט על העברה, ומשלא עשה כן אין מקום לעיון מחדש בבקשה. עם זאת, המשרד ניאות לחזור ולבחון את בקשתו של המתלונן לפנים משורת הדין לנוכח הנסיבות האישיות המיוחדות שעלו מפניותיו, בתנאי שיגיש בקשה חדשה ומנומקת בצירוף מסמכים המעידים על מצבו הרפואי והכלכלי.

באפריל 2008 הגיש המתלונן בקשה חדשה וצירף אליה את המסמכים הדרושים, ובספטמבר 2008 הודיע לו המשרד שהחליט לבטל את הקנס ולהשיב לו את הסכום ששילם.

אמנם בעקבות התערבות הנציבות עניינו של המתלונן בא על פתרונו, אך בירור התלונה העלה שכבר בבקשה הראשונה לביטול הקנס שהגיש, בינואר 2007, הוא פירט את כל הנסיבות שפורטו בבקשתו השנייה אשר בעקבותיה החליט המשרד לבטל את הקנס. הנציבות העירה למשרד כי לא מן הנמנע שאילו נבחנה הבקשה הראשונה על כל פרטיה, והמשרד היה מבקש מסמכים המעידים על מצבו של המתלונן, לא הייתה נשלחת למתלונן הודעה על דחיית הבקשה ולא הייתה נדרשת בדיקה חוזרת בעניין לפנים משורת הדין.

הנציבות גם העירה למשרד על העיכובים במענה לפניותיו של המתלונן ועל כך שאפילו לא נשלחו אליו אישורים על קבלת הפניות. בנסיבות העניין נמצא ממש בטענת המתלונן, שהעיכוב הניכר במתן מענה לבקשתו לביטול הקנס גרם לו לשלם את הקנס כדי להימנע מקנסות פיגורים, באופן שהיה עלול לפגוע ביכולתו להוכיח את חפותו.

באוקטובר 2006 קיבל המתלונן מהמשרד שתי הודעות תשלום קנס מינהלי בגין עברות הנוגעות להעסקת עובדים זרים. סמוך לאחר קבלתן שלח המתלונן למשרד מכתב ובו שתי בקשות להישפט על העברות, ובינואר 2007 הודיע לו המשרד כי בקשתו התקבלה, והיא תועבר לטיפולו של תובע לשם הכנת כתב אישום.

למרות הודעת המשרד, קיבל המתלונן במרס 2008 מהמרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות שבהנהלת בתי המשפט (להלן - המרכז או המרכז לגביית קנסות) הודעה שחשבון הבנק שלו עוקל בגין אי-תשלום אחד הקנסות. המתלונן פנה למשרד והבהיר שלא היה מקום לעיקול, מאחר שכבר בנובמבר 2006 הודיע שהוא מבקש להישפט על העברות.

המתלונן ביקש את עזרת הנציבות, לאחר ששתי פניות ששלח למשרד לא נענו, ולאחר שהמרכז לגביית קנסות שלח אליו התראה על נקיטת הליכי עיקול מיטלטלין בגין הקנס שלא שולם.

בתיק שנפתח במרכז לגביית קנסות בגין אי-תשלום הקנס האמור לא נמצאה בקשה להישפט. הנציבות ביקשה אפוא מהמשרד שיבדוק אם שתי הבקשות ששלח המתלונן תויקו בתיק הקנס השני. ואכן, המשרד הודיע לנציבות כי בשל תקלה תויקו שתי הבקשות להישפט בתיק אחד, ועקב כך המשיך המשרד בטעות לנקוט הליכים לגביית הקנס האמור ומסר את גבייתו לטיפול המרכז.

המשרד הודיע לנציבות כי לאחר שהתגלתה התקלה נשלחה למרכז הודעה בנושא, והתיק יועבר לתובע להכנת כתב אישום, כפי שביקש המתלונן.

דא עקא, תלאותיו של המתלונן לא הסתיימו; שכן כחודש לאחר שנמסרה הודעת המשרד האמורה, הודיע המתלונן לנציבות שהעיקול על חשבון הבנק שלו טרם בוטל.

בירור נוסף העלה כי המשרד אומנם פנה למרכז בעניינו של המתלונן, אך במקום לבקש לבטל את הליכי העיקול ביקש רק לעכבם. עקב כך המרכז אומנם לא ביצע כל פעולת גבייה נוספת, אך גם לא ביטל את הפעולות שכבר נקט, בכללן עיקול חשבון הבנק.

המרכז הדגיש לפני הנציבות שבאפשרותו לבטל את העיקול רק אם יבקש המשרד לסגור את התיק; לאחר שהנציבות פנתה למשרד בעניין, הוא פעל מיד לסגירת התיק ולביטול העיקול.

בירור התלונה העלה כי לפחות חלק מפניות המתלונן התקבלו במשרד, אולם הן לא טופלו משום שעובדי המשרד סברו שהבקשות לביטול העיקול הן בקשות להישפט שהוגשו לאחר שעבר המועד הקבוע בחוק להגשתן, אשר בשל עומס פניות יש עדיפות נמוכה לטיפול בהן.

הנציבות העירה למשרד על שרשרת התקלות בטיפול בבקשות המתלונן: תיוק שגוי של הבקשות, הודעה למרכז על עיכוב הליכים במקום על ביטולם ואי-טיפול בבקשות המתלונן לביטול העיקול.