|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
פרוקצ'יה – תביעת אל-אקצה קיצונית ובלתי מאוזנת
|
חמש שנים נעצרה הבניה בישוב כרם מהר"ל, עקב עתירת ארגון אל-אקצה לבג"צ בטענה שהבניה נעשית על קברי מוסלמים ● הישוב הלך לקראת העותרים, שלא ניאותו לשום פשרה ● בג"צ אישר את הבניה לאחר שכינה את התביעה "קיצונית"
|
|
תנועת אל אקצא במסגד אל אקצא
|
|
|
|
|
"התנגדותם של העותרים לפתרון המעשי שהוצע על-ידי המשיבים 2 עד 4 ונתקבל על-ידי המדינה ורשות העתיקות אינה עומדת במבחן האיזון החוקתי הסביר הנדרש במקרה זה. היא משקפת גישה קיצונית ובלתי מאוזנת, שאיננה הולמת את המורכבות החוקתית במישור המושגי וסוטה מהצורך ליישב בין השיקולים הנוגדים בדרך של פשרה וויתור הדדי. יתר על כן, במקרה זה הפתרון המעשי של התאמת תוכניות הבנייה לממצאים שנמצאו בשטח, מותיר את הקברים הרצנטיים שנמצאו כל כולם מחוץ לשטחי הבנייה, ובמובן זה תואם פתרון זה לרוח הסעד המבוקש בעתירה, על-פי מהותו". את הדברים האלה אמרה (יום ד' 17.06.09) השופטת איילה פרוקצ'יה בהתייחס לעמותת אל-אקצה, לאחר שזו סירבה בתוקף לכל הצעות הפשרה מרחיקות הלכת של המשיבים, שלמעשה, סיפקו לעמותה את כל מבוקשה וייתרו את העתירה.
בשנת 2002 פורסמו על-ידי ועידת תכנון ובניה הנתונים בדבר שכונה חדשה בישוב כרם מהר"ל. מאחר ולא נרשמו התנגדויות כלל, החלו בשנת 2004 פעולות בניה באתר. או אז פנו חברת אל-אקצה לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי בע"מ ועוד שלושה אזרחים ערבים לבית המשפט השלום בחיפה בבקשה למתן צו מניעה לעבודות באתר תחת הטענה כי מדובר בבית קברות מוסלמי, שבו קבורים יקיריהם של שלושת האזרחים שהצטרפו לעתירה.
בית המשפט השלום נתן צו מניעה זמני, אולם לאחר מכן הסירו שכן סבר שאינו מוסמך לתיתו. מכאן העתירה לבג"צ.
העותרים ביקשו מבג"צ לתת צו מניעה לבניה באתר. זאת למרות שלא הוכיחו או ניסו להוכיח שהאתר, שהוא שדה פתוח, הוא בית קברות או מקום קבורת יקירי העותרים – כטענתם.
המשיבים ניאותו שלא לבנות מעל לקברות הספורים החדשים יחסית – מתחילת המאה התשע עשרה, ובכל זאת העותרים התנגדו לאי-איזו בניה באתר.
כמו-כן מוחים המשיבים על כך שלמרות שבוצעו פרסומים בדבר הבניה העתידית ושלמרות שיכלו העותרים לפעול כנגד הבניה ברשויות טרם שיעלו הדחפורים על הקרקע, הם לא עשו כן, אלא עתרו לבג"צ רק לאחר התחלת הבניה, מה שמעלה פגם של תום לב הגורר דחיית העתירה על הסף מטעמי שיהוי ואי מיצוי הליכים.
לאחר כחמש שנות דיון הסיר בג"צ את צו המניעה בקבעו כי המקום – לא הוכח לגביו שהוא בית קברות, ושרצונם הטוב של המשיבים שלא לבנות מעל לקברות ה"חדשים" שומט את עילת התביעה.
את התנגדותם של העותרים לכל בנייה שהיא על הקרקע, גם לאחר שהמשיבים ניאותו מרצונם הטוב שלא לבנות מעל קברים, שהם אך בחשש ובספק שלא הוכח - קברות יקירי העותרים, מכנה השופטת איילה פרוקצ'יה קיצוניות.
|
|
בשל הגידול הטבעי של ישוב כרם מהר"ל פעלו גורמים בישוב החל מאמצע שנות התשעים להרחבתו. מנהל מקרקעי ישראל נרתם לפעולות הישוב וניאות לשנות את ייעודן של מספר קרקעות מיעוד חקלאי ליעוד בניה. תוכניות ההרחבה לגבי מגרשים 301 ו-339, מושאי עתירה זו, פורסמו בשנת 1998, ולא נרשמה התנגדות להן. בשנת 2002 נרכשו זכויות החכירה והפיתוח לצרכי בניית מגורים על שם הקונים.
השטח מוגדר על-ידי רשות העתיקות כאתר ארכיאולוגי, ומשכך טעון אישור הרשות על-מנת לבנות בו. הרשות מצידה, אישרה את הבניה בשטח, לאחר שביצעה חפירות בהן מצאה שרידי יישובים מהמאה הרביעית לפני הספירה והלאה עד לתקופת תחילת המנדט הבריטי. בשטח נמצאו, בצד קברים עתיקים, מספר קברים רצנטיים – קברים שאינם עתיקים, מסוף תקופת המאה ה-19.
משנמצאו קברים בשטח העבירה רשות העתיקות את המידע למשרד הדתות, שאישר את הבניה תחת שני סייגים: לא תבוצענה חדירות אל עומק האדמה, מה שעלול לפגוע בקברים והבניה תבוצע בפיקוחו של נציג משרד הדתות.
למרות שהבניה העתידית, על כל אישוריה, פורסמה במלואה כבר בשנת 2002, רק בשנת 2004 , כאשר החלו הדחפורים לפעול בשטח, עתרו חברת אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי בע"מ ושאר העותרים, אזרחים שטוענים שקרובי משפחתם טמונים בשטח לבית המשפט השלום בחיפה בבקשה למתן צו מניעה לעבודות בשטח. בית המשפט השלום נתן צו מניעה אולם חזר בו משהגיע לכלל מסקנה שאין בידיו את הסמכות ליתן צו שכזה. עקב כך בוצעה העתירה לבג"צ, שנתן עד לתום הכרעתו צו מניעה זמני לשינוי המצב בקרקע.
|
|
לטענת העותרים, יש לאסור כל פעולת בניה בשטח שכן מצוי בו בית – קברות מוסלמי, ובניה על שטח בית קברות היא פגיעה בכבוד המת. בנוסף הם טוענים כי בניה באתר בו קבורים קרוביו של אדם שעדיין בין החיים מהווה פגיעה חוקתית הן בכבוד המת – הן בכבוד החי. עוד לדבריהם, בניה בבית קברות עומדת בניגוד לחוק השמירה על מקומות קדושים ובניגוד לערכי העולם המערבי בכלל וערכי מדינת ישראל בפרט.
לדברי המשיבים, כלל לא הוכח שיש בית קברות באתר. אין בו ולא היו בו מעולם מצבות, מעולם לא באו אנשים לפקוד קברים באיזור, אלא מדובר באדמת בור, שדה פתוח ותו – לא. אף לא הוכח כי קרובי העותרים קבורים באיזור. העותרים כלל לא מילאו בתצהיר העובדות, המחויב בעתירה לבג"צ, פרטים, אפילו לא לכאורה בדבר הימצאות קרוביהם הטמונים באתר.
בנוסף טוענים המשיבים שיש לדחות את העתירה בשל אי מיצוי הליכים – הלכה בבג"צ על פיה לא ניתן לעתור לבג"צ בנושא טרם ניסו העותרים לפתור את הבעיה הטמונה בו באמצעים הסבירים העומדים לרשותם מחוץ לבג"צ. לדברי המשיבים, העותרים מעולם לא הביעו התנגדות באי-איזו ועידה לביצוע הבניה, חרף הפרסום כדבעי שביצעו הרשויות על-פי החוק והצדק.
עצם העובדה שהעותרים עתרו שנים לאחר שהחלו פעולות לקידום הבניה באתר מהווה "שיהוי" – עילה בבג"צ שעל פיה אם לא הוגשה עתירה ברגע הראשון שבו נודעו עילות העתירה, יש לדחות את העתירה. כך לדברי העותרים, שטוענים שישנו חוסר תום לב מצד העותרים, שצפו מנגד, מבלי לפצות פה, בועידות דנות, בחוזים נחתמים ובכספים מועברים לצורך הבניה בקרקע, ורק כאשר החלה הבניה בפועל הרעישו בדבריהם.
בנוסף טוענים המשיבים כי מאחר והסעד המבוקש – אי בניה על כל הקרקע נתמך בשתי עילות: האחת איסור בניה בשטח בית קברות והשנייה פגיעה בקברי קרובי משפחה של העותרים, דין העתירה להידחות שכן אין בית קברות באתר מחד, ומאידך, לגבי הקברים הרצנטיים, החדשים, שלגביהם ישנו חשש, אף כי לא הוכח ולא נטען אפילו בתצהיר, שהם קברות קרובי המשיבים, קיבלו המשיבים על עצמם שלא יבנו בשטחם, אלא שטח הבניין ייעצר בסמוך לאזור הקברים.
|
|
השופטת איילה פרוקצ'יה בהנמקות פסק דינה מצביעה על התנגשות בין שתי זכויות חוקתיות שהועלו בעתירה: זכות הקניין והזכות לכבוד של המת ושל החי. לדבריה האיזון בין שתי הזכויות מעלה שאלות חריפות שחריפותן אך גוברת כאשר ההתנגשות בין הזכויות נוצרת על-רקע של קרקעות בישראל, שבה קרקעות אטרקטיביות לבניה אינן מן הנפוצות.
אמנם, היא כותבת, שבמקרה דנן ההתנגשות אינה כה חריפה מהטעם שלא מדובר בבית קברות רשמי או אתר שעד לביצוע החפירות היה ידוע לרשויות שמצויים בו קברים.
בנוסף, לדבריה, עצם העובדה שהעתירה הוגשה בשיהוי מלמדת שהדחף של העותרים למניעת הבניה בשטח לא היה חזק, מה שמלמד, אולי, על פגיעה סובייקטיבית חלשה בזכותם לכבוד, דבר שמפחית את ההתנגשות בין שתי הזכויות.
אור להתנגשות החוקתית "המופחתת" ולעובדה שהמשיבים ניאותו לבנות שלא מעל לקברים חדשים, רצנטיים, סוברת השופטת פרוקצ'יה שבין כה הושג איזון בין שתי הזכויות החוקתיות כשמצד אחד בעלי הקניין בקרקע בונים, ומנגד הטוענים לפגיעה בקברות קרוביהם השיגו את מבוקשם – שלא יבנו מעל קברות יקיריהם.
את התעקשותם של העותרים שלא ייבנה בכל שטח המגרש מכיוון שהוא, לטענתם, בית קברות, דוחה השופטת, שכן הוכח על-ידי המשיבים כי מעולם, עד למועד התחלת העבודה בשטח לא הוגדר המקום כבית קברות, לא על-ידי המדינה ואף לא על-ידי השלטון הקודם – הבריטי.
מאידך, אור לכך שהמשיבים ניאותו שלא לבנות מעל לקברות החדשים, כותבת השופטת, שלמעשה, הושגה מטרת העותרים: שלא יבנו מעל לקברות יקיריהם, ושהתעקשותם שלא ייבנה כלל באתר, שאינו בית קברות, ולאחר שלפנים משורת הדין המשיבים עצמם פעלו על-מנת שלא תהיה בניה מעל הקברים, היא בגדר קיצוניות. כך היא כותבת :
"התנגדותם של העותרים לפתרון המעשי שהוצע על-ידי המשיבים 2 עד 4 ונתקבל על-ידי המדינה ורשות העתיקות אינה עומדת במבחן האיזון החוקתי הסביר הנדרש במקרה זה. היא משקפת גישה קיצונית ובלתי מאוזנת, שאיננה הולמת את המורכבות החוקתית במישור המושגי וסוטה מהצורך ליישב בין השיקולים הנוגדים בדרך של פשרה וויתור הדדי. יתר על כן, במקרה זה הפתרון המעשי של התאמת תוכניות הבנייה לממצאים שנמצאו בשטח, מותיר את הקברים הרצנטיים שנמצאו כל כולם מחוץ לשטחי הבנייה, ובמובן זה תואם פתרון זה לרוח הסעד המבוקש בעתירה, על-פי מהותו".
|
|
העתירה נדחתה. צו המניעה הזמני לבניה בקרקע בוטל.
|
|
- בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ
- בפני השופטים : איילה פרוקצ'יה, אסר חיות, דבורה ברלינר
- בשם חברת אל אקסא,אסעד חסן מוחסן וחליל וזיד סלים דרויש עו"ד מוחמד אגבריה
- בשם המשיבים כרם מהר"ל,יורם ואורלי שטטנר,מנחם יובל,מדינת ישראל/מנהל מקרקעי ישראל,רשות העתיקות,משרד הדתות עוה"ד יובל רויטמן,יהודה וישניצקי,איתי רביד,יורם בר סלע,רדואן בדיחי
|
|
|
בג"צ 8497/04 חברת אל-אקצה ואח' נ' מדינת ישראל ואחרים
|
|
| תאריך:
|
22/06/2009
|
|
|
עודכן:
|
22/06/2009
|
|
מאיר הילזנרט
|
|
פרוקצ'יה – תביעת אל-אקצה קיצונית ובלתי מאוזנת
|
|
|
"יש ממש בעמדת המבקשת לפיה כשלו המשיבים שעה שהתחייבו כי המאומץ יהיה בריא", כותב השופט איתן בורנשטיין (16.6.09) בהנמקות פסק דינו, בו קבע כי הוצאות חוות דעת של מומחה רפואי מטעם בית המשפט תשלומנה על-ידי הנתבעים, מהטעם שאם ישנן ראיות לכאורה כנגד נתבע בעניין רפואי, יש ליישם חריג שיפוטי ולהשית עליו את תשלומי הוכחת עילת התביעה.
|
|
|
|
|
"ההתרסה בפסק-דינו של בית משפט קמא כנגד קבלת הערעור על-ידי ערכאת הערעור, לא זו בלבד שאינה חלק אינטגראלי מהדיון בגזר הדין, אלא שהיא מיותרת, בוטה ואינה ראויה". כך קובעת (יום ד' 17.6.09 ) נשיאת בית המשפט המחוזי בתל–אביב, השופטת דבורה ברלינר, כתגובה למחאתו של שופט בית המשפט השלום בתל אביב על ביקורת שהועברה במחוזי על פסיקתו. ההחלטה ניתנה על-ידי השופטים: דבורה ברלינר, עוזי פוגלמן, תחיה שפירא.
|
|
|
|
|
לא כל מחלוקת נקודתית בין בנק ללקוח המולידה פנייה למפקח מעלה בהכרח צורך והצדקה בבחינה מערכתית בידי המפקח על הבנקים; עניין שעל-פי טיבו נוגע למערכת היחסים הספציפית בין הצדדים ואין לו השלכה מוסדית כוללת עשוי שלא להצדיק את בירורו... יתכן כי עניין המצריך בירור עובדתי מורכב שבחינתו הולמת דיון בערכאה שיפוטית לא יבורר בידי המפקח. עשוי גם להיות שבעומס המטלות המונחות על המפקח, ייקבעו סדרי עדיפויות בטיפול בתלונות... למפקח שיקול דעת רחב באשר לאופן הטיפול והסינון של התלונות המועברות לטפולו... אחריותו של המפקח על הבנקים היא אחריות כוללת... מכאן סמכותו הרחבה להחליט על סדרי העדיפויות בטיפול בתלונות, ועל סיווג העניינים הראויים לבירור על-ידו.
|
|
|
|
|
אין לערב בין תכליות מינוי סגני נשיא לבין קידום שופטים בתחומי בית המשפט. נדרשים לצורך כך שני מסלולים נפרדים שיעוצבו בהתאם. מינוי סגני נשיאים ייעשה על-פי הצרכים התיפקודיים הממשיים של בית המשפט הנוגע בדבר. את הדברים האלו אמרה שופטת בית המשפט העליון, איילה פרוק'ציה (יום ה, 18.06.09), בעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון כנגד ריבוי סגני הנשיאים בבית המשפט המחוזי.
|
|
|
|
|
"חזקת ההסכמה נסתרת בעתירה גופא, בה נטען כי אבי העותרות נעדר מזה מספר שנים ולא ניתן ליצור עימו כל קשר. טענה זו מחייבת ממילא, כי הוא לא נתן את הסכמתו להגשת הבקשה למשיב ולהתחלת הליך ההתאזרחות של בנותיו. לא ניתן ללמוד את הסכמתו של האב גם מכללא. אין כל ראיה המאפשרת לשער, כי אילו האב היה נותן דעתו לשאלת קבלת תעודת העולה וההתאזרחות, היה הוא מסכים לכך". דברים אלו נאמרו על-ידי שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן (יום ג', 16.06.09) בעתירה אשר הגישו שתי אחיות, בנות 13 ו-15, לקבלת אזרחות. אבי האחיות נטשן עוד ברוסיה ועקבותיו נעלמו.
|
|
|
|
|
