הרכיב הכספי בהסדר הטיעון עם הרב
יונה מצגר אינו מוגבל ל-5 מיליון שקל, אם יחליט בית המשפט שלא לאמץ חלק זה או אחר שלו. כך מבהיר (יום ד', 8.2.17) התובע, עו"ד
דני ויטמן, בטיעונים לעונש בעניינו של מצגר. על-פי ההסדר, אמור מצגר להישלח ל-3.5 שנות מאסר.
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
משה יועד הכהן, שאל בתחילת הדיון מה יקרה אם יחליט - למשל - להעלות את הקנס ממיליון שקל ל-1.25 מיליון שקל. ויטמן השיב, כי במקרה זה לא יופחת רכיב אחר (חילוט של 2 מיליון שקל ושומה אזרחית של 2 מיליון שקל).
ויטמן עמד על חומרת המעשים שביצע מצגר, בשל רום מעמדו - הרב הראשי לישראל במשך עשור - ובשל הסכומים בהם מדובר (3 מיליון שקל) והשיטתיות בהם נעשו בשנים 2013-2006. עם זאת סבור ויטמן, כי ההסדר מאוזן ושקול, וממוקם היטב בנורמה המשפטית המקובלת במקרים דומים. לדבריו, הענישה שהוטלה על מקבלי שוחד בדרג דומה -
אהוד אולמרט,
אריה דרעי, שלמה בנזרי ו
צבי בר - מלמדת שמנעד הענישה הוא שנתיים-חמש שנות מאסר.
הכהן שאל כמה היו סכומי השוחד, ו-ויטמן אישר שמדובר היה בסכומים קטנים בהרבה. הוא גם הזכיר, כי בעניינו של
דן כהן (שנדון לשש שנות מאסר) קבע בית המשפט שהמתחם הוא חמש-שבע שנות מאסר, ולכן רצה לדעת מהו המתחם לדעת המדינה במקרה זה. ויטמן השיב, כי מדובר כאמור בשנתיים-חמש שנים, ולדעתו מדובר בהסדר טיעון מחמיר. בכל המקרים האחרים, ציין, ניהלו נבחרי הציבור משפטים ולא הודו או הביעו חרטה, עד שמגיעה העת לבקש חנינה. "פה זקפנו לזכותו של הנאשם שעוד לפני שנשמע עד התביעה הראשון - הוא הודה במיוחס לו, לקח אחריות והרגיש אשם ובוש במעשיו", אמר והוסיף שיש בכך מסר לאישי ציבור אחרים.
הנימוק השני הוא עיתוי הענישה ביחס לביצוע המעשים, המשיך ויטמן. העבירות האחרונות שביצע מצגר היו בשנת 2013, "הזיכרון הציבורי עוד חי, זוכרים את הרב הראשי שלא מכבר סיים את כהונתו, והנה כבר הוא נענש". נימוק שלישי: הענישה הכלכלית. לדבריו, בתיקים אחרים - הענישה הכלכלית לא הגיעה לחמישית מזו שהוסכמה לגבי מצגר. עונשו של מצגר הוא חסר תקדים, טען. "ביקשת ליהנות מרום מעמדך ולגרוף כספים לכיסך - תימצא חסר ממון", אמר.
לבסוף ציין ויטמן את המעשים, שלדבריו לא היו קשורים בליבת העשייה של מצגר בתפקידו הציבורי. "לא מדובר בגיורים, סמיכה לרבנות, תעודות כשרות או נישואין, אלא בניצול התפקיד לגריפת ממון - לא בליבה ולא מצאנו סטייה מהשורה. לא היו גיורים פיקטיביים", הדגיש. "העבירות צריכות להיות בהקשר הנכון: חמור, אבל לא סטייה מן השורה". הכהן העיר, כי בעניינו של
אורי שטרית בפרשת
הולילנד קבע בית המשפט העליון, כי לא הוכח שהייתה סטייה מן השורה.