עו"ד רענן קליר יקבל 3.9 מיליון שקל בעקבות זכייתו החלקית, כבעל תפקיד בקריסתה של חברת מלרג,
בתביעה בסך 25 מיליון שקל נגד דירקטורים לשעבר. במקביל, תשלם קופת ההסדר 830,000 שקל לשלושה מן הדירקטורים שהתביעה נגדם נדחתה.
מלרג עסקה בעבודות בתחום תשתיות התחבורה והיה בשליטתו ובניהולו של מיכאל הירשברג. החברה קרסה בשנת 2010 והותירה חובות של 100 מיליון שקל, מתוכם שולמו רק 9 מיליון שקל. קליר הגיש בשם קופת הפירוק תביעה נגד תשעה דירקטורים לשעבר, בטענה שאישרו בשנים 2008-2007 חלוקת דיבידנדים בסך 28 מיליון שקל בניגוד להוראות החוק. השלושה שחויבו בתשלום היו שמחה סדן שימש כיו"ר החברה, המכהן כדירקטור בחברות רבות ושהיה בעבר מנכ"ל משרד האוצר, וכן יורם שפירא, עו"ד איתמר הרמן ועו"ד מירב מלצמן.
שופט בית המשפטי המחוזי בתל אביב,
חגי ברנר, קבע, כי שתי החלוקות המאוחרות של הדיבידנדים - בסכום נומינלי כולל של 20 מיליון שקל - היו פסולות. הוא מראה, כי הדירקטוריון קיים דיונים קצרצרים בחלוקות אלו וכלל לא בחן האם החברה עומדת במבחן הפרעון, לפיו גם אחרי החלוקה היא תפרע את חובותיה לנושיה. עוד הסיק ברנר, כי בפועל לא עמדה החברה במבחן זה
בעת קבלת אותן החלטות.
ברנר דחה את התביעה לגבי חלוקת 8 מיליון שקל במאי 2007, שהוגשה גם נגד רו"ח יצחק רוטמן, מימי נופך-מוזס ומוטי בסר. הוא אומר, כי אומנם גם חלוקה זו אושרה בדיון חפוז וללא בדיקת יכולת הפרעון של מלרג, אך בדיעבד החברה הייתה אז סולבנטית ולכן ניתן היה לחלק את אותו דיבידנד. עוד נדחתה טענתו של קליר, לפיה החלוקות הפסולות גרמו לקריסת החברה ולפיכך יש לחייב את הדירקטורים במלוא חובותיה, שכן לא הובאו ראיות שיוכיחו זאת.
קליר דיווח, כי נושי מלרג הסכימו מראש שיקבל 15% מהסכום שייפסק לטובתם, אך לשיטתו - מאחר שהשקיע בתביעה מאמץ רב, מן הראוי להעניק לו 21% (5.25 מיליון שקל) וכן החזר הוצאות בסך 150,000 שקל. ברנר קבע (8.2.17), כי אין מקום לסטות מההסכם הראשוני בין קליר לנושים, ולכן אישר לו 3.75 מיליון שקל וכן את החזר ההוצאות. הוא גם קיבל ברובה את בקשתם של שלושת הדירקטורים האחרים, לאחר שהפחית ממנה 100,000 שקל בעקבות קביעותיו לגבי אופן אישור החלוקה הראשונה.
