שנותיו בשב"כ
בשנת 1974, לאחר שהשתחרר מצה"ל, התגייס לשירות הביטחון הכללי. בשנתו הראשונה בארגון עבד כמאבטח מטוסים בחברת אל על. לאחר מכן עבר הכשרת רכזי מודיעין (כולל לימודי ערבית) והחל בקריירה בת עשרות שנים בארגון בה עסק בעיקר בהתמודדות עם הטרור הפלשתיני באיו"ש. בין תפקידיו בשב"כ: רכז מודיעין ברצועת עזה (1976-1980), רכז נפה ברצועת עזה (1980-1983), רכז נפת צידון (1983-1984, בימי מלחמת לבנון הראשונה). ראש חטיבה במרחב דרום (1986-1990). במהלך כהונתו בתפקיד פרצה האנתיפאדה הראשונה. ב-1987 הוענק לדיכטר צל"ש אלוף פיקוד דרום על הריגת מחבל במרדף לאחר שזה ביצע פיגוע בצומת נצרים.
עוד בתפקידיו בשב"כ: ראש מחלקת הדרכת נושאים ערביים (1990-1992), ראש מרחב דרום (1992-1996), ראש אגף אבטחה (1996-1999). לתפקיד זה מונה לאחר רצח ראש הממשלה
יצחק רבין. היה מופקד על שיקום האגף ויישום לקחי הכישלון באבטחת רה"מ. בשנת 1999 מונה לסגן ראש השב"כ וסומן כאחד המתמודדים הבולטים לתפקיד ראש הארגון.
במאי 2000 מונה על-ידי ראש הממשלה דאז,
אהוד ברק, לתפקיד ראש השב"כ. האתגר המרכזי איתו התמודד במהלך כהונתו היה סיכול פעולות טרור פלשתיני באנתיפאדת אל-אקצה. אל מול אתגר זה הוביל וקידם את בנייתו של מערך משולב שב"כ-צה"ל לחיסול פעילי טרור. כמו-כן הפנה משאבים להגדלת כוחה של היחידה המבצעית בשב"כ ופעל לקידום הקמת
גדר הפרדה בסמוך לקו הירוק. גדר ההפרדה ויעילותו של מערך החיסולים נחשבים לגורמים משמעותיים בהצלחת השב"כ בהורדת היקף הטרור הפלשתיני באותן שנים. בראיונות בתום כהונתו סימן דיכטר את רצח השר
רחבעם זאבי ככישלונו הגדול ביותר של השב"כ במהלך כהונתו. במישור אחר פעל דיכטר כראש השב"כ לקידום חקיקת "חוק השב"כ" וזו אכן הושלמה בשנת 2002.
במהלך שירותו בשב"כ יצא ללימודים אקדמיים: בשנת 1986 השלים לימודי תואר ראשון במדעי החברה במסלול פסיכולוגיה, קרימינולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1999 סיים תואר שני בלימודי מנהל עסקים, באוניברסיטת תל אביב.
במאי 2005 סיים דיכטר את כהונתו ופרש מהשב"כ.
כניסה לחיים הפוליטיים
ב-28 בדצמבר 2005 הודיע דיכטר על הצטרפותו למפלגת קדימה בראשות
אריאל שרון. בבחירות לכנסת ה-17 (2006) שובץ במקום החמישי ברשימת קדימה לכנסת ולאחריהן הושבע כחבר כנסת. בממשלה ה-31 אותה הרכיב יו"ר קדימה
אהוד אולמרט לאחר הבחירות, מונה לשר לביטחון פנים. בתפקידו כשר לביטחון פנים הוביל מספר מהלכים דרמטיים לשינוי ארגוני במשטרה:
- איחודן של מספר יחידות חקירה לכדי יחידה חדשה - היחידה הארצית למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן (להב 433).
- הקמת גוף לאיסוף מודיעין באמצעים טכנולוגיים (סיגינט) וקידום חקיקה אשר העניקה למשטרה סמכויות רבות יותר לעיבוד וניתוח נתוני תקשורת (תקשורת סלולרית, תקשורת אינטרנט וכו').
- העברת האחריות לכליאת אסירים ביטחוניים מצה"ל לידי השב"ס.
בעקבות מסקנות דוח ועדת זיילר - ועדה ממשלתית אשר עסקה בהתנהלות המשטרה לגבי פרשיות פשע מאורגן, החליט דיכטר לפטר את המפכ"ל המכהן
משה קראדי, אולם זה הקדים והתפטר מתפקידו. כמחליפו של קראדי ביקש דיכטר למנות את מפקד השב"ס
יעקב גנות. ההחלטה אודות המינוי עוררה ביקורת ציבורית ופוליטית עזה (בשל ביקורת שיפוטית שנמתחה על גנות במשפט שהתנהל נגדו בו זוכה מחמת הספק) עד אשר הודיע גנות כי הוא מוותר על המינוי. לאחר מכן מינה לתפקיד מפכ"ל את הניצב
דודי כהן.
המעבר לליכוד
בשלהי 2008, לקראת הבחירות לכנסת ה-18, התמודד דיכטר בבחירות המקדימות לראשות מפלגת קדימה. זכה לתמיכה קטנה יחסית וסיים אחרון מבין ארבעת המתמודדים. בכנסת ה-18 החל כח"כ בסיעת קדימה (אשר נותרה באופוזיציה). באוגוסט 2012 הודיע על עזיבת קדימה, התפטרות מהכנסת והצטרפות לליכוד. מייד לאחר מכן מונה על-ידי ראש הממשלה
בנימין נתניהו לתפקיד השר להגנת העורף. כיהן בתפקיד זה למשך כשבעה חודשים בלבד, עד לתום כהונתה של הממשלה ה-32.
דיכטר התמודד בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לכנסת לקראת הבחירות לכנסת ה-19, אולם כשל מלהשיג מקום ריאלי ברשימה ועל-כן לא היה חבר בכנסת ה-19. בשנת 2013 החל למלא בהתנדבות את תפקיד יו"ר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל.
לקראת הבחירות לכנסת ה-20 (2015) התמודד שוב בבחירות המקדימות לקביעת רשימת הליכוד ובסופן שובץ במקום ה-25. בבחירות זכה הליכוד ב-30 מנדטים ודיכטר שב לכנסת מטעמה של סיעת הליכוד.
בכנסת ה-20 מכהן דיכטר כיו"ר ועדת חוץ וביטחון ויו"ר של מספר ועדות משנה בוועדה זו. חבר מספר שדולות: השדולה למאבק בדה-לגיטימציה של מדינת ישראל, השדולה למען ניצולי השואה, השדולה למען השוטרים והסוהרים ומשפחותיהם ועו
