|
|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
מרגע שהובלה מפלגת קדימה לאופוזיציה החל האתר "הקדימאי" מפרפר ברשת כדג שהוצא אל מחוץ למים. אין מיניסטרים. אין הרמות כוסית. אין 'אקשן' כמו שהיה בימים הטובים בסניפים. נגמרו המילים - וככל הנראה גם הג'ובים
|
|
תנועתה אינה עומדת במבחן. ציפי לבני [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
האתר הלא-רשמי של מפלגת קדימה, זה של הקולות הבאים מן השטח, אתר "יאללה קדימה" - שבק חיים בתחילת יוני. 57 פעילים שיגרו טוק-בקים והציעו בין היתר "להעיף שולחן במטה המרכזי". אחד קבל על ה"אוטיזם הרגשי" של ציפי לבני. אחר טען שרק בזכותה המפלגה קיימת. לעומת זאת - יש אדרנלין חדש באתר הלא רשמי של הליכוד - "ליכודניק". יש עניין לגלוש באתרים של מפלגות כשהן בשלטון ואחר כך כשהן באופוזיציה. לקלוט את התאיידות תחושת השררה, את העגמומיות האפורה בסניפים ולפעמים, את התאיידות האתר כולו - כאשר המפלגה יורדת מנכסיה השלטוניים. או - לחוש ולקרוא שחור על גבי לבן את שכרון הכוח כאשר המפלגה שהייתה בכפור מתחברת שוב עם החמצן של מרבצי הג'ובים. חוזרת לעצמה. מחסלת חשבונות. מחלקת עמדות בשירות הציבורי. ב"ליכודניק" נפתח שירות מיוחד לחברים. אתה מחפש עבודה? אתה שייך למפלגה? רק תקליק. יש עיצוב גרפי נאה: ליכוד-JOB. אתה שולח קורות חיים - מערכת האתר תדאג שהמסמך יגיע לאן שהוא צריך להגיע במסדרונות השלטון. הכל במבצע סוף או תחילת עונה - מבצע החלפת אנשי קדימה באנשים משלנו. ואם אתה מכיר אדם ראוי משלנו - שגר לנו את שמו. כי יש מה לחלק. יש את מי להחליף. |
|
"אלקין חותך את קדימה והם מייללים"
|
|
"בעת הקמת הממשלה לגלגו חברי הכנסת של קדימה, אנו נחתוך את חברי הכנסת של הליכוד, כאופוזיציה נעשה להם בית ספר, מתברר כי הם טעו. אומנם חברי הכנסת החדשים לומדים אך הם למדו מהר, בהנהגה של אלקין נוצר קיר ברזל ששומר על הקואליציה. יו"ר הסיעה זאב אלקין חותך את קדימה לקוביות, ובכייני קדימה מכנים אותו בולשביק, אלקין שעלה מברית המועצות שמבין טוב טוב את המשמעות, הגיב בקור רוח: אז אני בולשביק".
קוביות. כל שורה בית"ר ירושלים. כל פסיק - סיפוק.
ולעומת זאת - למחנה שיצא אל הכפור האופוזיציוני - היה פעם כאמור אתר לא רשמי אך פעיל של מה שכונה בו "השטח הקדימאי" - אתר "יאללה קדימה". האתר פעל מנובמבר 2005 - עד שדמם בתחילת יוני השנה. עוד הספיקו לומר בו כמה מילים טובות מנחמות על דליה איציק במצוקתה - וזהו. נגמר.
"השיח הקדימאי" אוף-ליין.
בין הסיבות בהודעת המערכת: "תחושת מיצוי אישית של כל אחד מהחברים וקיפאון מתמשך בפעילות המפלגתית". אולי נגמר להם הכיף. אולי נגמר להם הכסף.
כשאין מה לחלק, כשאין ביקורי שרים בסניפים, כאשר כל מה שנשאר הן זעקות מעל ספסלי האופוזיציה במליאת הכנסת ודיווח על נאומה האחרון של ציפי - מי רוצה לגלוש באתר.
רגע אחד - האם אין זה מבחנה האמיתי של תנועה פוליטית? שדווקא כשהיא מורחקת מעטיני השלטון ועוד על-רקע אידיאולוגי או סתם בשל מיתוג עצמה כמפלגת מרכז מובילת מחנה השלום - אמור לעלות מתוכה פרץ יצירתי של בלוגים ורשימות אישיות תוססות? היכן פרי המקלדת של אנשים דעתנים בעלי אמונות ללא פשרות?
אלא שקדימה קורצה, אולי, מחומרים אחרים. חברי הכנסת שלה מתקשרים כל אחד כיד כישרונו. אך מרגע שהובלה לאופוזיציה החל האתר "הקדימאי" מפרפר ברשת כדג שהוצא אל מחוץ למים. אין מיניסטרים. אין הרמות כוסית. אין 'אקשן' כמו שהיה בימים הטובים בסניפים. נגמרו המילים - וככל הנראה גם הג'ובים.
יאללה סגרנו.
|
|
| הם היו חלק מן המשפחה - האנשים והנשים של קדימה - עד שפירקו את הבית והלכו לשלוט עם אריק ואחר-כך עם אהוד וציפי. עכשיו באה עליהם עונת היובש. שיאכלו אותה. מגיע להם | |
|
|
|
"בעקבות הכתבה על חברי ליכוד שראויים להתמנות לתפקידים במסגרת החלפת אנשי קדימה במסדרונות הממשלה. כל מי שרואה את עצמו ראוי, או שמכיר מועמד ראוי, ישלח קורות חיים ואנו נדאג לעביר את קורות החיים למשרדים הראויים לכך".
לא ברמז. בגלוי. מצעד הגאווה המפלגתית. עם שבחים למיניסטר שדואג ומכניס את החברים לג'ובים במסדרונות ולא שכח מי סייע לו להגיע. ועם רמזים עבים כלפי מי שאינו נוהג כך בדרך הנכונה כחול-לבן. ועוד יזכירו ביום פקודה לשרים הזקוקים לתזכורת כי הכוח בא מן השטח.
יש חומרי תוכן אותנטיים (ר. ריבלין מזהיר-מזכיר פעם נוספת את לקחי "אלטלנה" וסכנות מלחמת אחים) ויש שורות של צהלת נקם ברורה המזכירות שיח של אקס זוגיות אחרי גירושין רעים.
הם היו חלק מן המשפחה - האנשים והנשים של קדימה - עד שפירקו את הבית והלכו לשלוט עם אריק ואחר-כך עם אהוד וציפי. עכשיו באה עליהם עונת היובש. שיאכלו אותה. מגיע להם. שישארו וי-י-ל-ל-ו בחוץ עד שחלקם יזחלו בחזרה פנימה. הביתה.
|
|
| תאריך:
|
25/06/2009
|
|
|
עודכן:
|
25/06/2009
|
|
חיים שיבי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
פלצן אלטע קאקר
|
25/06/09 11:28
|
|
|
|
2
|
|
ערמוני צבי
|
25/06/09 15:10
|
|
כל מי שבוחן את האירועים האחרונים בזירת התהליך המדיני, תמה בוודאי מדוע מתעקשים מפייסי הטרור התעקשות כה רבה על הפסקת כל שבריר של בנייה בהתיישבויות ביהודה ושומרון. האם נשכחה מהם האפשרות שיישובים יהודיים ימשיכו להתקיים במדינה לא-יהודית כפי שיישובים לא יהודיים יכולים להתקיים במדינה יהודית? התשובה היא פשוטה, וגם אנו יכולים להפסיק להיתמם - גם לאירופים וגם לאמריקנים ברור שהאפשרות שכל הערבים יפסיקו אי-פעם להשתוקק לטבוח יהודים היא חלום באספמיה, ולכן אף ישוב יהודי לא יוכל לשרוד בסביבה שנתונה בשליטת כנופיות הטרור ללא הגנת צה"ל.
|
|
|
|
|
בין פרשת פרה אדומה וחטאם של משה ואהרון במי מריבה לבין מותו של אהרון ושירת הבאר, "מסתתרת" לה פרשיה קטנה שכמעט ולא זוכה לתשומת לב. זהו הסיפור כיצד התקרבו בני ישראל לגבול ארץ אדום, ביקשו לעבור בשלום ואף לרכוש מים בכסף מלא, אך אדום סירב. הסירוב לא נותר במישור הדיפלומטי: "וייצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה". וכיוון שכך - "ויט ישראל מעליו".
|
|
|
|
|
גזר הדין החמור נגד שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון (5.5 שנות מאסר), הוליד לפתע אבות רבים להצלחה, ובראשם ידיעות אחרונות ובכיריו. סבר פלוצקר, פרשן הבית של ידיעות אחרונות, פרסם מאמר שכותרתו: "ניצחון העיתונות".
|
|
|
|
|
שמו של המטבח הדרוזי כבר יצא מזמן לפניו בשל המעדנים הקולינריים המשובחים שלו. כל אימת שאני מזדמן לדלית אל כרמל, אינני מחמיץ אף פעם ארוחה מקומית, המותירה אחריה תמיד טעם של עוד. לא אחת אירחו אותי שם חמולות דרוזיות ידועות, כמו משפחות חלבי וחסון המקומיות, שאחת ממצוות ה"עשה" שלהן היא הכנסת-אורחים ב"חאפלה" גסטרונומית.
|
|
|
|
|
הרשו לי להפנות אתכם לפסק דין של של השופט דרורי, פסק דין רחלין נגד ציסין, שבו מאבטח ירה באדם ששנוא עליו עם הנשק של חברת השמירה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרצל חקק
נאבק למען ספרות שביסודה ערכים אנושיים  זכה בפרסים רבים על הישגיו הספרותיים: פרס ראש הממשלה, פרס ברנר, עיטור ההתאחדות הבינלאומית לספרות נוער בברלין, פרס רוטרי ועוד
|
|
|
|
|
בלפור חקק
הספר מסכם קריירה מפוארת כאיש תקשורת בכיר, שזכה להישגים רבים בשל כישרונותיו אך ידע כל חייו שיש משימה אחת שלא יוכל לברוח ממנה: לקום לספר את הסיפור המשפחתי, להסיר את כתם הנידוי
|
|
|
|
|
דן מרגלית
מה בעומק ליבו חשב חסן נסראללה על נותן לחמו חמינאי? ומה חשב יחיא סנוואר, שכה רצה לגרור את אירן למלחמה, והנה ההר הוליד עכבר?
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
