ידעתי אף ידעתי ואף חככתי בדעתי, אם להקדים ולהזהיר על אודות חגיגת אליטות-השובע סביב סמיכות הפרשיות בין שלמה בניזרי ובין אברהם הירשזון. נהיר היה לי כשמש, כי התקשורת תמסוך ארס נוסף - תרצו: "תוסַף רעל" - בדיווחיה המגמתיים כל-כך, הצדקניים והמתחסדים כדי מתיקות דביקה ונאלחה, על אודות נקי-כפיים ובר-לבב כבכיר מפלגה מזרחית-חרדית נעלה זה.

גם קשירה אפשרית של שלמה בניזרי לכוכב פוליטי נופל - אף הוא, באורח פלא, ממפלגתו - כאריה דרעי, לזרא הוא בעיני כל בר-דעת. שר הפנים המיתולוגי, כשרון ניהולי כשלעצמו, טעם מלוא לוגמיו משיקויי הקוקטיילים, נחלת שועי ישראל, המאחרים בנשף - קודם שנתפס על-ידי חבריו המתהוללים עצמם, כאיום ממשי על המונופול הגורף; זה הנשלט בטווח אצבעותיהם. עד היום אריה דרעי הינו נשוא רכילות אטרקטיבי במדורים צהבהבים, כמו-גם אבן-שואבת לבעלי עניין ממדינת תל אביב ואף הרבה מעבר לה; אל מעבר לקווי הסכסוך הערבי-ישראלי.

מעולם לא נטה עסקן חרדי לתלות יהבו או למצוא עצמו תלוי בו, מעל ומעבר לתחומי המושב המתחייבים מכוח אמונם של בוחריו הטיפוסיים בבני ברק ובירושלים, כבביתר-עלית, עמנואל וקריית-ספר. אריה דרעי דווקא כן. אלא שאריה דרעי צלח את הנהר ויכול היה למבקשי נפשו, שונאיו כאוהביו המתחלפים, דוברי שפה אחת של אינטרסים כוחניים, פוליטיים וכלכליים.

היכן מצא עצמו שלמה בניזרי - אינטליגנציה אנושית חברתית במיטבה, העולה עשרת מונים על חברו (דרעי); זה המוֹעד מראש צוקים - שעה שהחזיק בעמדות מפתח?

זה לעומת זה - הרי ששלמה בניזרי מעולם לא הילך בגדולות. המיקרופונים השלופים, שחשו וחששו, כי קול מזרחי, חריג באיכויותיו, בוקע ועולה נוכחם - לא הביאו את בעליו לידי שכרון כוח. אף בחירתה של הקהילה ההומוסקסואלית, מעשה שטן, בבניזרי כמושא הערצתם - לא הזיחו דעתו.

הפרגון היה רב, שעה שהשר הצעיר והמצליח היה ונותר כחגב בעיני עצמו. עד שמבקשי נפשו לא הטיחו רקתו בקרשי בימת האגרוף הלאומית וכשכבר נחרץ גורלו במשפט - הרי ששלמה בניזרי ידע ויודע היטב מאין בא ולאן הוא הולך.

לאורך כל דרכו הפוליטית, ביתו היה פתוח לרווחה ברוח ערכיו ואמונותיו, עליהם מעולם לא התפשר. כשכבר כרוך היה אחר הפרוטוקול הדיפלומטי - נותר רועה חינוכי למבקשי עצתו. ביתו מעולם לא הושבת מברכה, תהילה ותפילה, כשקריאה בשם ה' מהדהדת, נוכח קהל אוהבים (שלא על-מנת לקבל שכר) צמאי תורה.

כך נקלע קבלן עבדים - לימים, יעוטר בתואר המפוקפק 'עד מדינה' - לבית ועד לחכמים, שהוא במקרה (או שלא) גם דירת מגוריו של שלמה בניזרי. הלב החמים, לצד היד המקרבת, הביאה, אולי, לידי אהבה המקלקלת את השורה. אלא שכה רבות פרחו בחוצותינו אהבות פוליטיקאים מסוג זה, עד שבא יהודי מדלת-העם כשלמה בניזרי, שאימת הדין הטילה דווקא עליו הר כגיגית.

הוא - דווקא הוא - ישמש מעתה מודל הרתעה. כל האחרים, גדולים ונכבדים ממנו - יוצאי אירופה קצת יותר ממנו - כבר נהנים מתגמולי פרישה וממענקי פיצוי ללא יחס; לא לתרומתם ולא לסגולתם. אלא שדין ישראל בורר את המחויבים לו, ויושבי-על-מדין אוכפים את מרותו לפי הכדאיות המעמדית והתמחיר החברתי.

איתרע מזלו ואולי לא. שלמה בניזרי נולד להורים תמימי-דרך. מה להם, ישרים באורחותיהם, ולמעמד אצולה, זה החובק נסיכים? על-כן, לא לבניזרי המלוכה...

אילו הסתפק שלמה בניזרי באתונות והותיר מאחורי גוו את תעתועי המלוכה - היו בני טיפוחיו כצאן אדם, ואילו המשחרים לפתחו רבים משחלם. אלא שצו רבו הוביל אותו, בשם ה' צבאות, אל חזית אש אימתנית, שעה שכוח מופתיו כבר כשל אל מול חרטומי משטרה ותלייני פרקליטות.

חטאו הגדול של בניזרי איפוא איננו ניצול קשריו, כי אם ניצול כישוריו. אילו לא היה ניחן בשלמויות ייצוגיות מופלאות שכאלה, מתת אלוה ממעל; ספק רב, אם הייתה יד האספסוף התקשורתי מבקשת אותו.

חז"ל מלמדים, כי אין סניגור נעשה קטיגור. סניגוריו של שלמה בניזרי - ליבו וכליותיו - נמצאו באורח אבסורדי קטיגוריו. אישיותו הכריזמטית של בניזרי שימשה, שלא בשליטתו, סדין-אדום בפני פטרוני הממסד התקשורתי. שלא באשמתו, קרב הרייטינג הקטלני, שכבר הוליד פרי באושים כדודו טופז - היה בערכיו. אילו לא היה שלמה בניזרי הוא עצמו - היו קנאי החופש מוותרים לו. אבל אדם בתוך עצמו הוא גר...

חכמינו חוככים בדעתם על אודות שופטי ישראל, אליהם נושאת נבואת ישעיהו את בשורתה, לפיה "אשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה". וכי מה מקומו של התיקון הערכי אצל שופטים מקרב עמנו? אלא שהנביא ישעיהו מקדים לחשוף את סודו של תהליך האידיאליזציה פסוק קודם לכן: "ואשיבה ידי עלייך ואצרוף כבור סיגייך ואסירה כל בדילייך". היינו: הטיהור של מערכת המשפט הוא שיביא לידי תחושת רווח והצלה ולכדי תקווה, כי הצדק סופו לחזור, להיעשות ולהיראות.

לפלא גדול כיצד שופט יהודי, ערכי ושרשי, שכבר עמד בכבוד במבחני "קידמה" ו"נאורות" קודמים, הצטרף הפעם אל החוזים-ההוזים של מדינת כל-אזרחיה, במשא הטפה צדקני, עיוור ומיתמם, שתכליתו הפיכתו של שלמה בניזרי לשעיר המשתלח. אלו הם, כנראה, הסיגים והבדילים, מהם, בעזרת השם, נעלה וניטהר, גם נוכח אישיות שיפוטית נעלית, הנופלת בלי-משים אלי תהומות הבּוֹרוּת והמשטמה.

על עבודת הפרך של יעקב - כנגד שבע שנים, גמול על אהבת רחל - נאמר: "ויהיו כימים אחדים באהבתו אותה". בהשראת דמותו ההרואית של יעקב אבינו, גם עלינו להתפלל, כי ארבע שנות הבידוד והריחוק, אלו שהוטלו שלא-כדין על שלמה בניזרי, יחלפו כימים אחדים באהבת בני משפחתו, קהלו ואלוהיו.