במשך כל שנות קיומה דאגה ישראל לשמור בקפידה רבה את סודותיה האטומיים תוך דקלום המנטרה "ישראל לא תהיה המדינה הראשונה שתכניס נשק גרעיני למזרח התיכון". אבל הדרך לשמירת העמימות הגרעינית הייתה זרועה במוקשים רבים של הצהרות חסרות אחריות שהיו עלולות לגרום נזק כבד למדינה.

אחד האישים שהשמיעו במפורש הצהרה על יכולתה הגרעינית של ישראל היה ד"ר רוברט גייטס, בעת השימוע שנערך לו בסנאט לקראת מינויו למזכיר ההגנה של ארה"ב, כאשר הודיע, לקראת סוף 2006, כי "לישראל יש נשק גרעיני". גייטס לא טען כי המדובר בהערכה אישית שלו או בהערכת גורמי הביון האמריקניים. ההצהרה הוצגה כעובדה מוגמרת. החלק החמור בדבריו של גייטס בשימוע היה טמון באמירתו התמוהה, כי "אירן בעצם שואפת לפתח נשק גרעיני רק לצורכי הרתעה, משום שהיא מוקפת במדינות המחזיקות בנשק גרעיני: פקיסטן ממזרח, רוסיה מצפון, ישראל ממערב וכוחות הצי של ארה"ב במפרץ הפרסי".

הערכות המודיעין של ארה"ב לגבי "האופציה הגרעינית" של ישראל, על-פי הסברה, לא נולדו בחלל ריק ולא התבססו רק על ממצאי מודיעין-איסוף של סוכני CIA בעולם ובישראל. תרומה רבה ומשמעותית לביסוס המידע המנחה את קהיליית המודיעין במערב לגבי יכולתה הגרעינית של ישראל, נבעה מהתבטאויות בלתי זהירות, של מנהיגים ישראלים. סקירה קצרה של שלל ההתבטאויות יכולה להסביר מדוע השמיע גייטס את הצהרתו בסנאט.

הראשון שרמז על הכיוון האפשרי שבו צועדת ישראל, כבר לפני יותר מ-50 שנה, היה לא אחר מאשר פרופ' ארנסט דוד ברגמן, יד ימינו של דוד בן-גוריון בתחום הגרעיני ומי שכיהן כיו"ר הראשון של הוועדה לאנרגיה אטומית. בראיון לרפאל בשן (מעריב 13/5/66) הבהיר ברגמן כך: "עכשיו כבר לא מדברים אלא על "אופציה גרעינית", לדעת פרשנים. זאת אומרת: להגיע מבחינה טכנית לשלב בו המדינה קרובה ככול הניתן לאפשרות של ייצור פצצה גרעינית עצמית, מבלי להיכנס למעשה לייצור נשק גרעיני... אבל הדבר החשוב ביותר להבין הוא שעל-ידי התפתחות אנרגיה לצרכי שלום מגיעים לאופציה גרעינית. אין שתי אנרגיות אטומיות".

חלפו שנים אחדות של שקט אטומי-תקשורתי ואז הכריז פרופ' אפרים קציר, בעת כהונתו כנשיא המדינה, כאשר נפגש במעונו הרשמי עם קבוצת כתבים לענייני מדע מארה"ב ומאירופה (1/12/74) כי "לישראל יש פוטנציאל גרעיני". כאשר נשאל על-ידי אחד הכתבים שהבינו איזו "פצצה" הנחית להם קציר, אם "הפוטנציאל הזה איננו נושא מדאיג" השיב קציר ללא היסוס: "מדוע צריך נושא זה להדאיג אותנו. שידאג העולם".

כעבור שנים אחדות, מאיר כהנא, אז חבר כנסת. בעת ארוחת בוקר במועדון העיתונות הלאומי בוושינגטון, הגיב כהנא בתשובה לשאלה "אטומית" של אחד העיתונאים בעקבות פרסום פרשת הריגול של מרדכי ואנונו: "כמובן שיש לישראל נשק גרעיני. וכי מדוע עלינו להסתיר זאת?" כהנא קרא לשחרר את ואנונו. "אני חושב שהוא (ואנונו) עשה מעשה נפלא. אני מעדיף שכול העולם ישנא את מדינת ישראל מנצחת - מאשר יאהב מדינת ישראל מתה". דברי כהנא הוקלטו על-ידי כתב של רשת טלוויזיה בכבלים שמכר את ההקלטה לרשתות החדשות הארציות. ואלה שידרו את הדברים מחוף לחוף.

תרומה חשובה ביותר לפרסומים על האופציה של ישראל תרם לא אחר מאשר שמעון פרס שהתבטא בנושא גם כאשר היה ראש הממשלה וגם כאשר כיהן כשר לפיתוח האזורי בממשלתו של אהוד ברק. בהיותו ראש המשלה הצהיר פרס, כבול בחלום השלום, במלים הברורות ביותר: "תנו לי שלום ואוותר על הגרעין". המשמעות המדינית של המשפט הזה הייתה ברורה ובאה לידי ביטוי ברוב אמצעי התקשורת של העולם. הפרשנות על ההצהרה אמרה כך: לישראל יש אופציה גרעינית. אבל במחיר מסוים - השלום, למשל - היא תהיה מוכנה לוותר עליו. ומה עוד נדרש אחרי הצהרה שכזו?

לא עברו שנים מספר ופרס פסע צעד נוסף קדימה בפרסומים על הפוטנציאל הגרעיני של ישראל. בראיון לעיתונאי הבריטי פטריק סיל, שפורסם ב"אל חיאת" היוצא לאור בלונדון, סיפר פרס: "לא רציתי את הירושימה כאשר יצרתי את האופציה הגרעינית. יצרתי אותה כדי להגיע לאוסלו". פירוש רש"י: הפוטנציאל הגרעיני של ישראל לא נועד למלחמה אלא כדי לאפשר את בואו של השלום.

כאשר הכריז רוברט גייטס, כי לישראל יש נשק גרעיני, עדיין לא הפכה הערכתו לעובדה מוגמרת, כיוון שאיש לא יכול היה להניח כי גייטס ראה במו עיניו פצצת אטום כחול-לבן. אולם כאשר אהוד אולמרט, בשעה שכיהן כראש ממשלת ישראל, בתשובה לשאלת מראיין בטלוויזיה הגרמנית הזכיר - אולי בפליטת פה או אולי במהלך מכוון - את ישראל כמעצמה גרעינית, וזאת בנשימה אחת עם צרפת, רוסיה וארה"ב, האמירה הזו הופכת לעובדה חד-משמעית שגורמת סערה רבתי בעולם, וכמובן גם בישראל .

מידע נוסף על האופציה הגרעינית של ישראל תרם מפיק הסרטים והמיליארדר ארנון מילצ'ן שעלה בימים אלה לכותרות התקשורת כידידו של ראש ממשלה בנימין נתניהו וספק הסיגרים שלו. במסגרת הספר "סודות - סיפור חייו של ארנון מילצ'ן", שלפי מחבריו, (מאיר דורון, ישראלי לשעבר, המתגורר בארה"ב וגיסו ג'וזף גלמן איש עסקים אמריקני ששירת בצה"ל), מהווה סיפור חייו של סוכן חשאי (ישראלי) שהפך לאיל הון הוליוודי. בספר זה שמילצ'ן שיתף פעולה עם כותביו כתוב: "פצצת האטום הישראלית הראשונה יוצרה בשנת 1967 בקירוב ומאז לא חדלה ישראל לפתח יכולות אטומיות מגוונות" וגם כי "ישראל היא בעלת הארסנל האטומי החמישי בגודלו בעולם".

לכאורה ניתן לשאול מה ערכה של החשיפה הזו, הרי כבר רבות נכתב בחו"ל על יכולותיה הגרעיניות של ישראל, אבל תהיה זו טעות לחשוב כך מן הטעם הפשוט: לפרסום העלילות הגרעיניות של ארנון מילצ'ן יש ייחודיות. הביוגרפיה החדשה, כך טוענים מחבריו, מסתמכת גם על שיחות שקיימו המחברים עם הנשיא שמעון פרס ואשר לדבריהם אישר באופן כוללי את הסיפור שחשפו בספר. ומה לנו, אם נכונים הדברים, הוכחה טובה מזו לאמיתות הפרסום אם אחד מה"אבות המייסדים" של הכור בדימונה היה שמעון פרס שבוודאי יודע דבר או שניים על המסתתר מאחורי כיפת הכור.

תרומה קטנה אך משמעותית ביותר לממלכת התעלומה והסוד של ישראל הוסיף ב-1999 יפתח שפיר ממכון יפה באוניברסיטת תל אביב. בראיון שהתפרסם ברוב עיתוני גרמניה הסביר שפיר כי להערכתו לישראל יכולה לייצר ראשי נפץ גרעיניים קטנים דיים לצורך התאמה לצוללות הישראליות מסוג "דולפין" על-פי פרסומים זרים צוללות אלה הן בעלות יכולות לשמש כבסיס למה שקרוי "יכולת המהלומה השנייה".

פוטנציאל הנזק הנובע מן האמירה של אולמרט בשעה שכיהן כראש ממשלת ישראל גדולה הרבה יותר מכפי שהציבור יכול להעלות על דעתו. זאת בגלל תיקון חקיקתי קטן, כמעט זניח, בספר החוקים של ארה"ב. התיקון הזה שנתקבל ב-1976 קרוי "תיקון סיימינגטון" על שמו של יוזמו, הסנאטור הדמוקרטי סטיוארט סיימינגטון, שמטרת פעילותו הציבורית רבת השנים, הוקדשה למניעת הפצתו של הנשק הגרעיני. על-פי "תיקון סיימינגטון", אסור לארה"ב להעניק סיוע ביטחוני, או כלכלי, למדינה המעבירה לאחרות, או מקבלת מאחרות, מידע העוסק בציוד להעשרה גרעינית, או למדינה המפתחת נשק גרעיני, או מנסה את השימוש בו. התיקון לחוק אינו מאפשר לממשל, ואף לא לנשיא, שיקול דעת. החוק קובע חד-משמעית שבמקרה כזה חייבת ארה"ב להפסיק מידית את הסיוע, מכול סוג.

מזה שנים רבות מקבלת ישראל מארה"ב, מדי שנה, סיוע בהיקף של כשבעה מיליארד דולר. מחצית הסכום כסיוע ביטחוני ומחצית כסיוע כלכלי. בנוסף לכול מעניקה ארה"ב לישראל ערבויות לגיוס מיליארדי דולרים נוספים בשוק הפיננסי האמריקני. לא צריך להיות כלכלן מעמיק הגות כדי להבין איזו מפולת כלכלית-ביטחונית תנחת על קיומה של ישראל אם אומנם תחסום ארה"ב את צינור הסיוע, מתוך אילוצי הפעלתו של "תיקון סיימינגטון".