פעילותו של אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה נפגעה בצורה קשה בשל התעקשותם של ראש האגף, אסף רוזנברג, וסגניתו, איילה הוניגמן, להמשיך בתפקידיהם למרות הקשר הרומנטי ביניהם - קובע (יום ד', 5.4.17)
מבקר המדינה,
יוסף שפירא, המאמת את ממצאי חשיפת News1 בפרשה.
באוגוסט 2014 דיווחו רוזנברג והוניגמן לנציב שירות המדינה, משה דיין, על קשר אישי ביניהם, ובהמשך דיווחו על כך למשנה ליועץ המשפטי לממשלה,
דינה זילבר, ולפרקליט המדינה,
שי ניצן. בסוף יולי 2015 חתמו השניים על מסמך ובו פירוט הסדר לעניין הדיווח, שהיה תקף עד סוף נובמבר 2015. ההסדר נקבע בהנחה שבטווח הזמן הזה תימצא הדרך להעביר אחד מהם למשרה אחרת ולנתק באופן קבוע את קשרי העבודה ביניהם. זילבר האריכה את תוקף ההסדר עד שיתבררו תוצאות מכרז שבו רוזנברג היה מועמד; תוצאות אלה התבררו במרס 2016.
אולם רוזנברג והוניגמן הוסיפו לכהן בתפקידיהם גם אחרי מרס 2016. כמעט שנה לאחר שדיווחו השניים על קשר אישי ביניהם, נחתם הסדר זמני לטיפול בסוגיית ניגוד העניינים, ובהמשך לא יושמו החלטת זילבר שאחד מהם יסיים את תפקידו באגף בטווח הזמן המידי, וכן החלטת היועץ המשפטי לממשלה,
אביחי מנדלבליט, ולפיה אם הדבר לא ייעשה - ייאלץ אחד מהם לסיים מיידית את תפקידו באגף.
בין אוגוסט 2015 לספטמבר 2016 ניסה דיין למצוא למי מהם תפקיד אחר בשירות המדינה. משרד המשפטים היה ער לכך שהשניים ממשיכים לכהן בתפקידיהם. לדברי דיין, לא ניתן היה לכפות על איש מהם לעבור לתפקיד אחר בלא הליך הדומה להליך פיטורין - עילה, שימוע וכו'.
זילבר מסרה למבקר, כי מאז נערך ההסדר עמדו גורמי משרד המשפטים בקשר מתמיד עם הנציבות כדי לזרז את הטיפול בבעיה. לדבריה, לנוכח מורכבות הנושא ורגישותו הקשר התקיים גם בשיחות בעל פה ובמסרונים. "לטעמנו, האחריות למציאת פתרון למצב הקשה שנוצר אינה מוטלת באופן בלעדי על המדינה, ואף לעובדים יש אחריות להביא לפתרון המצב", כתבה.
רוזנברג השיב, כי מאז דיווחו הוא והוניגמן על הקשר האישי, הם פעלו בשיתוף פעולה עם הגורמים המעורבים בנושא. לדבריו, הוא והוניגמן דוחים את הניסיון לגלגל לפתחם את האחריות למציאת תפקידים אחרים. לדבריו, בשום שלב לא נאמר להם שמוטלת עליהם חובה לחפש לעצמם תפקיד, ומעולם לא הוצע למישהו מהם תפקיד אחר.
זילבר הגיבה: "מאז השיח שהתנהל ביחס להסדר ניגוד העניינים הזמני ולכל אורך הדרך הובהר לעובדים כי המצב בו שניהם ממשיכים לעבוד באגף המשמעת אינו יכול להיוותר על-כנו לאורך זמן. כמו-כן, בצד הניסיונות לסייע לעובדים למצוא תפקיד חדש, היה ברור כי אף לעובדים יש אחריות לפתרון המצב שנוצר. אחריות שהינה מרכזית ועיקרית". לדבריה, רוזנברג והוניגמן דחו מספר הצעות שהוגשו להם לפתרון הבעיה.
זילבר הוסיפה, כי בשל ההתמהמהות במציאת פתרון, הוחלט בינואר השנה להוציא מידיהם של רוזנברג והוניגמן את הטיפול בהטרדות מיניות, בשל המצב הבלתי-תקין בו הם עצמם מקיימים קשר רומנטי במקביל ליחסי המרות ביניהם. רוזנברג הגיב: מדובר בצעד שכל תכליתו לפגוע בשמנו הטוב. לאחר סיום הדוח דחה בית הדין לעבודה את עתירתו של רוזנברג ואפשר להמשיך בהליכי הדחתו.
רוזנברג מרכז כוח רב
שפירא מצביע במקביל על ליקויים משמעותיים בעבודתו של רוזנברג, שנטל לעצמו סמכויות נרחבות, ביצע פעולות וקיבל החלטות בלא לעדכן את נתנאל לויט, העומד בראש אגף החקירות. במהלך חקירה שקיים אגף החקירות בנוגע לחשד להטרדה מינית, שוחח נציג האגף עם המתלוננת בלי להביא את דבר השיחה לידיעת אגף החקירות. במקרה שני פנה רוזנברג לגורמים בכירים בגוף לאחר סיום החקירה ויזם בדיקת פוליגרף של המעורבים במקרה, בלי להביא את הדבר לידיעת אגף החקירות ובלי לתאם זאת עימו. במקרה שלישי עלתה בפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה טענה בדבר מעורבותו של רוזנברג בחקירה, אך היא לא נבדקה.
שפירא חושף מספר מקרים בהם אגף המשמעת לא העביר כנדרש חדשות לידיעת אגף החקירות, וממילא לא בוצעה חקירה - מעשים המלמדים על חריגה של רוזנברג מסמכותו: חשד להטרדה מינית מצד עובד בכיר במשרד הביטחון, תלונות על שגריר שבעטיין דרש רוזנברג ממשרד החוץ להשיבו מיידית ארצה, והוראה של רוזנברג למשרד להגנת הסביבה לבדוק חשדות ל
ניגוד עניינים של עובד ולהעביר אליו את המסקנות.
עוד מצביע שפירא על כוחו הרב של אגף המשמעת, לו יש סמכויות נרחבות בדבר ההליך המשמעתי, ובהן סמכויות ההחלטה בדבר סגירת תיק משמעת וההחלטה אם להגיש תובענה לבית הדין למשמעת. ככלל אי-אפשר להגיש ערר על החלטות האגף, למעט החלטות הנוגעות להטרדה מינית, וגם אפשרות זו נקבעה במתכונת ניסיונית לשנתיים. "מצב זה מעורר קושי, המתעצם נוכח העובדה שההחלטות מתקבלות כמעט בלעדית על-ידי אגף המשמעת", קובע שפירא.
אין די אמצעים משמעתיים
במישור הרוחבי, מצביע שפירא על כך שחוק המשמעת בן ה-54 לא עודכן למרות שמזה שני עשורים ברור שיש צורך לעשות זאת, ועל ביטול ועדות המשמעת שיכלו לנקוט אמצעי ביניים בין אלו שבידי המשרדים לבין אלו שבידי בית הדין. לדבריו, קיימת תחושת אין-אונים של מנהלים נוכח החסר באמצעים אפקטיביים להתמודדות עם חריגות משמעת. רבים מהם סבורים שאין בידיהם אמצעי משמעת מספקים לטיפול בעבירות משמעת, כגון השעיה לזמן ארוך והטלת קנס. לדעת כמה מהם, הטיפול בעבירות משמעת שחומרתן "בינונית" אינו הולם לעתים את חומרת העבירה: מצד אחד אין די באמצעי משמעת כגון נזיפה, ומצד שני, אגף המשמעת אינו סבור, כי האירועים האלה חמורים דיים כדי להידון בבית הדין למשמעת.
בנוהל אגף המשמעת מפורטים שיקולים להפסקת ההליך המשמעתי בעקבות פרישה, אולם השיקול בדבר הסיכויים שהעובד ישוב לשירות המדינה בעתיד לא נכללו בו. בדוח מובאת דוגמה הנוגעת לעובד בלשכתו של סגן שר, שנמצאה הצדקה להעמדתו לדין משמעתי, אולם הוחלט לסגור את התיק נגדו בנימוק שהוא סיים את תפקידו, ובהמשך נעשה ניסיון למנותו לתפקיד בכיר אחר בשירות המדינה. ועוד: בשנים 2015-2013 סיים השב"כ את העסקתם של ארבעה עובדים קבועים בעקבות אירועי משמעת, בלי שעירב בכך באופן כלשהו את הנציבות, וממילא בלי שקיבל את האישור הנדרש לפרישה חלף הליך משמעתי.
שפירא מצביע גם על סחבת ניכרת בחלק מן ההליכים. בהליך אחד הועלו טענות הנוגעות לעובד בתפקיד בכיר אכן הבדיקה לא מוצתה במשך שנתיים וחצי. היא נוהלה באופן כושל, שאינו תכליתי ואינו משקף חתירה למיצוי החקירה ולקבלת החלטה בדבר המשך ההליך המשמעתי.
בנובמבר 2015 חקר אגף החקירות עובד בכיר לשעבר במשרד האוצר, בחשד שפעל בניגוד עניינים ובניגוד להסדר עליו חתם. הוניגמן סברה, כי אין מקום להעמדתו לדין משמעתי והמליצה להעיר לו על התנהלותו באחת הפרשיות. משרד החליט המשפטים לחדש את החקירה, ובסיומה נקט מנכ"ל משרד האוצר נגד העובד הבכיר את אמצעי המשמעת הקל ביותר - התראה. החלטתה הראשונה של הוניגמן התקבלה בטרם סוכמה חקירת המשמעת ושלא על בסיס המידע המלא שסוכם באגף החקירות. התערבות משרד המשפטים הביאה להמשך החקירה ולסיכומה, אולם עולה חשש שפעולה זו הייתה מוגבלת, עקב החלטת אגף המשמעת שכבר נמסרה לעובד.