אלונה בר-און, בתו של מו"ל גלובס המנוח חיים בר-און, תרכוש את השליטה בעיתון - קובע (יום ב', 15.5.17) בית המשפט העליון. השופט יצחק עמית דחה את ערעורו של דוד דוידוביץ על החלטתו של נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין.

בר-און הציעה 106.6 מיליון שקל תמורת מניותיו של אליעזר פישמן בקבוצת מוניטין, השולטת בגלובס. בדיון בבית המשפט בתחילת חודש מארס - כאשר הובהר לו שכעת עליו לתת את הצעתו הטובה ביותר - השווה דוידוביץ את ההצעה. לאחר שאורנשטיין סיים את הדיון והודיע שיתן את החלטתו, הציע דוידוביץ 110 מיליון שקל.

אורנשטיין קבע, כי לא ניתן לקבל הצעות לאחר תום הדיון, שאחרת לא יהיה לדבר סוף ולא ניתן יהיה לנהל הליכי חדלות פרעון. עוד מצא, כי הצעתה של בר-און עדיפה מזו של דוידוביץ, בין היתר משום שנתמכה בידי העיתונאים ומשום שהיא תביא לכך שבר-און תחזיק בכל מניות העיתון ויימנעו חיכוכים בין בעליו.

עמית אומר כי דוידוביץ לא הצליח להתגבר על שלוש משוכות: תמיכתם של בנק לאומי ובנק הפועלים, להם משועבדות מניותיו של פישמן, במכירה לבר-און; המדיניות לפיה בית המשפט כמעט אינו מתערב בעמדתם של בעלי התפקיד מטעמו - וכאן תמכו הכונסים במכירה לבר-און; והתרשמותו הישירה של אורנשטיין מתהפוכות ההליך.

טענתו המרכזית של דוידוביץ בערעור הייתה, שבר-און אינה מציעה באמת 106.6 מיליון שקל, בעוד הוא מציע בבירור 110 מיליון שקל. טענה זו הטרידה את ביהמ"ש, אומר עמית, אך לאחר בדיקה התברר שלא "כצעקתה". ההסכם עם בר-און אומנם אינו נוקב במספר 106.6 מיליון שקל, אך זוהי התוצאה של חיבור מרכיביו. לכן, ספק אם הצעתו המאוחרת של דוידוביץ - אפילו אם ניתן היה להתחשב בה - מטה את הכף לטובתו בצורה דרמטית. "מדובר בהצעות מורכבות למדי מבחינה כלכלית, וחזקה על כונסי הנכסים כבעלי תפקיד כי בהתלבטות בין שתי ההצעות ביכרו את ההצעה הטובה במכלול הנסיבות", מוסיף עמית.

לדברי עמית, אם השיקול הבלעדי היה ההצעה הטובה יותר מבחינה כספית - היה מקום להעדיף את זו של דוידוביץ. אולם אורנשטיין נתן משקל מוצדק לכך שההצעה הוגשה לאחר תום הדיון. ייתכן שהצעה טובה משמעותית שניתנה לאחר תום הליכי המכר תכרסם בעקרון סופיות הדיון, אך לא זה המקרה הפעם. דוידוביץ הגיש 12 הצעות, וכאמור שיפר את האחרונה שבהן במהלך הדיון. "בהתחשב בכל אלה, ברי כי בנקודת זמן מסוימת יש להציב קו סיום, כפי שעשה בית המשפט המחוזי בתום הדיון שנערך בפניו", אומר עמית.

עוד מביא עמית בחשבון את טובת העיתון לטווח ארוך, כאשר יהיה לו בעלים אחד. בר-און אומנם מתכננת למשוך 19 מתוך 23 מיליוני השקלים שבקופת מוניטין, אך היא לא הייתה משקיעה בו עשרות מיליוני שקלים אם לא הייתה בטוחה ביכולתה לקיימו לאורך זמן, מוסיף עמית. הוא דוחה את טענתו של דוידוביץ לפיה היה צריך לבצע התמחרות בציינו, שהיא הייתה מביאה לתוצאה הפוכה מהשאת קופת הכינוס - שכן בר-און, לה יש זכות סירוב, הייתה יכולה להשוות כבר את הצעתו המקורית של דוידוביץ (65 מיליון שקל).

"לא למותר לציין, כי ענייננו בעיתון ותיק, אשר לגב' בר-און הכרות טובה וארוכת שנים עמו, כבתו של מייסד העיתון, וגם לשיקול משפחתי-היסטורי זה יש משקל-מה בהיבט של מחויבות לעיתון ולעובדיו הוותיקים", מוסיף עמית. הוא גם מזכיר, שהתנהלותו של דוידוביץ יצרה חשדנות כלפיו מצידם של העיתונאים, התומכים בבר-און. דוידוביץ חויב בתשלום הוצאות בסך 100,000 שקל. השופטים נעם סולברג וענת ברון הסכימו עם עמית.