ניהול מועדוני הימורים במוקדי תיירות, הלבנת רווחים בהיקף מיליוני שקלים, שימוש במזומן בלבד, מימון "מאהבת" בעשרות אלפי שקלים, רישום העסק על-שם "קופים (אנשים המתחזים לבעלי העסק)" על-מנת להתחמק מהמשטרה וניסיון לשחד קצין משטרה בתמורה להתראה לפני פשיטות - כך עובדת תעשיית ההימורים האסורים בישראל.

בסוף השבוע הרשיע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בני זוג שהפעילו מועדוני הימורים באילת, בשלל עבירות מס, הלבנת הון ועריכת הימורים אסורים - ובדרך חשף את מאחורי הקלעים של חלק מתעשיית ההימורים בדרום הארץ.

ראשית הפרשה בשנת 2003, אז החל דניאל מלול לנהל מועדוני הימורים. בין 2003-2012 הוא ניהל, בין היתר, את מועדון ה"סילבר סטאר אילת" ומועדונים בחנויות ב"מרכז שלום" ו"במרכז תיירות" בעיר הדרומית. את הכספים שהרוויח במועדונים הלבין.

הטיפול בכספים שנצברו הופקד בידי רעייתו, ליאורה. זו ניהלה את חשבונות הבנק של בני הזוג, הפקידה את כספי ההימורים ודאגה לתשלום ההוצאות בגין עסק ההימורים, ובהם דמי שכירות, חשבונות חשמל ועוד.

בין היתר ניהלו השניים במועדונים בבעלותם משחקי הימורים באמצעות מכונות משחק, שבהם עשויים המשתתפים לזכות בכסף לפי תוצאות המשחקים, כאשר התוצאות תלויות יותר בגורל מאשר בהבנה או ביכולת. שיטת המשחק הייתה שכל משתתף היה רוכש נקודות תמורת תשלום, לוחץ על כפתור "המר" - והמכונה הייתה מכריעה אם יזכה או לא. זאת, מבלי שלמהמר יש יכולת השפעה על המכונה.


השניים החזיקו מכונות הימורים וציוד נוסף והעסיקו עובדים שונים שתפעלו באופן שוטף את מועדוני ההימורים, תוך שהם מדווחים לדניאל מלול באופן שוטף ופועלים בהתאם להנחיות בני הזוג. בנוסף, בני הזוג העסיקו אנשים שתפקידם היה ליטול אחריות על המועדון ולטעון כי הוא בבעלותם (אנשים המכונים "קופים"). בחלק מהמקרים אף דאגו בני הזוג לפתוח תיק מס הכנסה על-שם אותם אנשים, על-מנת לחזק את ההתחזות שלהם כבעלי המועדון.

ההכנסות מהמועדונים היו יפות. כתוצאה מניהול ואחזקת המקומות למשחקים האסורים וארגון המשחקים האסורים, הפיקו בני הזוג רכוש והכנסות בסכום של לפחות 10 מיליון שקל.

"האידיליה" הזו יכלה להימשך עוד שנים, אלמלא המשטרה נכנסה לתמונה, פשטה על מועדוני הימורים בעיר והחלה לחקור את "הקופים" שהפעילו בני הזוג - אשר חלקם נשברו בחקירותיהם.

הכנסות ללא דיווח

בכתב האישום שהוגש נגד בני הזוג נטען כי בשנים 2003-2006, ביחס למועדון "סילבר סטאר", דאגו בני הזוג לפתוח תיק במס הכנסה וחשבון בנק על-שם "קוף" בשם עודד, כאשר ליאורה מלול היא זו שטיפלה בחשבון הבנק ובהתנהלות מול רשויות המס, ובעלה תדרך את עובדי מועדון ההימורים שבמקרה של פשיטה משטרתית, יטענו כי המועדון הוא בבעלות "הקוף".

על-פי האישומים, הגם שבני הזוג היו צריכים להודיע לרשויות המס על פתיחת כל מועדון הימורים, לנהל פנקסי חשבונות בנוגע להכנסות מועדוני ההימורים, לדווח לרשויות המס על ההכנסות ולשלם מס הכנסה ומע"מ - הם "נקטו עורמה ותחבולה בכוונה להשתמט מתשלום מס, בכך שכלל לא הודיעו למס הכנסה ומע"מ על עיסוקם בתחום ההימורים, עשו שימוש ב'קופים' על-מנת להסתיר את הקשר שלהם למועדוני ההימורים, ובמקרה של עודד אף פתחו תיק במס הכנסה על-שם 'הקוף'. הם לא הוציאו חשבוניות מס ולא הגישו דוחות תקופתיים למע"מ בנוגע להכנסותיהם מההימורים. כמו-כן, לא ניכו מס במקור מכספי הזכיות של המהמרים".

בנוסף פעלו בני הזוג, לבדם או באמצעות העובדים שלהם, במטרה להסתיר או להסוות את מחזור הכספים ואת מקור ההכנסות אותם הפיקו מועדוני ההימורים, ובין היתר קיבלו באמצעות עובדיהם את כספי המהמרים במרבית המקרים במזומן או בצ'ק ללא שם המוטב, ושילמו במזומן למהמרים את כספי הזכיות; בין השנים 2003-2006 שילמו לעודד 1,500 שקל לחודש בתמורה לרישום פיקטיבי של מועדון ההימורים על-שמו - ובסך-הכול שילמו לפחות 50 אלף שקל; וחתמו על הסכמי שכירות פיקטיביים, לפיהם הם משכירים בשכירות משנה חנויות במרכז המסחרי ששימשו אותם בפועל כמועדוני הימורים.

בני הזוג גם נמנעו מלנהל חשבונות בנק על-שם מועדוני ההימורים, ובמקום זאת הפקידה ליאורה מלול בחשבונות הבנק מדי חודש כספי הימורים במזומן ובצ'קים יחד עם רכוש חוקי מדמי השכירות, כך שכספי ההימורים נחזו להיות כספים חוקיים.

בסך-הכול הפקידה ליאורה בשנים 2005-2012 סכום של 536 אלף שקל בבנק הבינלאומי; ובשנים 2004-2012 - 961 אלף שקל בבנק הפועלים. כתוצאה מהפקדת כספי ההימורים לחשבון הבנק ועירובם עם רכוש חוקי, הפך כל חשבון הבנק לרכוש אסור.

ההצעה: כסף תמורת התראה

הזוג מלול ביצע רכישות במזומן בכספי ההימורים לצורכי ביתם, כך שלא ניתן היה להתחקות אחר כספי ההימורים. בין היתר שילמה ליאורה מלול במזומן לעוזרת סכום של 600-1000 שקל מדי חודש (סך כולל של לפחות 57,600 שקל); ודניאל נתן כספים לחברתו (בחורה עמה ניהל יחסים), הן במזומן והן באמצעות שירות "מזומן בזמן", בהיקף של 50 אלף שקל, וכן רכש במארס 2012 כלי רכב לאותה חברה, בסכום של 62 אלף שקל, תוך שהוא דואג לכך שחבר אחר שלו ישלם את הכסף בפועל ויחזיר לו את התמורה במזומן.

בנוסף נהגו בני הזוג לשלם במזומן הוצאות שונות, ובכללן כרטיסי טיסה בהיקף של לפחות 26 אלף שקל, וכן שילמו לעובדיהם בתקופה הרלוונטית במזומן בכספי ההימורים סכום של לפחות 2 מיליון שקל.

בנוסף הורשע דניאל מלול בכך שבשנים 2007-2012 היה שותף ב-30% במועדון חשפנות בגרמניה והפיק מהמועדון הכנסות בהיקף לא ידוע ורווח בהיקף של לפחות 40 אלף שקל מדי שנה. זאת, תוך הסתרת ההכנסות מפקיד השומה בסכום כולל של לפחות 240 אלף שקל.

דניאל מלול הורשע גם בניסיון לתת שוחד לשוטר, לאחר שפנה לקצין בילוש שפעל במסגרת תפקידו נגד מועדוני ההימורים בעיר אילת, טען בפניו כי "המשטרה פשטה על כל העיר ולא נותנת לאנשים לחיות", ו"כי הוא לוקח את העבודה באופן אישי ופושט עליו ולא על אחרים"; ביקש מהשוטר "שקט וביטחון" ושאל אותו מה הוא מבקש בתמורה לכך. בפגישה נוספת הציע דניאל מלול לשוטר שוחד בסך 5,000 שקל לחודש בתמורה להתראה לפני פשיטות.

בני הזוג כפרו מצדם בכך שהחזיקו במקומות לניהול משחקים אסורים והלבינו הון, וציינו כי שכרו חלק מהמקום והשכירו אותו בשכירות משנה לאחרים, שהודו בניהול המועדונים.

עוד טענו בני הזוג כי הם התגוררו בגרמניה תקופה מסוימת, שם ניהלו עסקים משגשגים, וכי מקור הכספים שלהם הוא בנכסים שרכשו בשנות ה-90 במחירים נמוכים יחסית, שהניבו פירות, וכן ממכירת וילה בשווי של 4.5 מיליון שקל ודירות נוספות בבעלותם.

עוד הם טענו כי "הקוף", עודד, הוא שניהל את מועדון "סילבר סטאר", והכחישו כל קשר אליו.

באשר להכנסות מגרמניה, הודה דניאל מלול בעובדות, אך טען כי סבר בתמימות שלאור העובדה שמשלמים מס בגרמניה, הדבר פוטר אותו מלהצהיר על ההכנסות בישראל. בנוסף הכחיש מלול את האישום על ניסיון לשחד שוטר.

"סינוור אותי עם הכסף שלו"

השופט נתן זלוצ'ובר דחה את גרסת המלולים והרשיע אותם בכל העבירות שיוחסו להם באישום. הוא ציין כי מספר רב של עדים נחקרו במשטרה, וחלקם אף העידו בבית המשפט, וכי במהלך שמיעת התיק בלטה התופעה של חזרתם של חלק מהעדים מהגרסה המפלילה שמסרו בחקירתם במשטרה, במעמד עדותם בבית המשפט. חלקם אף הוכרזו עדים עוינים לתביעה, לאחר שחזרו בהם מהפללת בני הזוג.

בין העדים העוינים הייתה גם חברתו של דניאל מלול, שהעידה במשטרה כי באחד הימים ישבה בבית קפה, ומלול פנה אליה, הסיע אותה לביתה, והיא נתנה לו את מספר הטלפון שלה. לדבריה, הם היו יוצאים למסעדות, היו בבית מלון באילת ובים המלח והיו זוג לכל דבר. כשנשאלה במה עבד מלול, השיבה: "לא יודעת, אבל הוא עשה משהו לא חוקי - הימורים באינטרנט - וכשאלתי אותו, הוא אמר לי 'כדאי לך לא לדעת', אבל אני יודעת שהיה לו מכון ליווי בגרמניה".

עוד לדבריה, מלול נהג לתת לה כסף לבגדים, דמי-כיס וגם כסף עבור אימא שלה החולה. העדה ציינה כי מלוןל "קנה לה הרבה מאוד". לדבריה, "האוטו שעלה 62 אלף שקל... על בגדים הוא נתן לי בערך 50 אלף שקל וגם מזומן, אבל אני לא יודעת לספור", העידה. "בגדים, כסף לאימא שלי, אוטו, גם בשמים. החלפתי את כל המלתחה מהכסף שהוא היה נותן לי". לדבריה, "דניאל סינוור אותי עם הכסף שלו".

העדה נשאלה כיצד היא יודעת שמלול היה המנהל של עסקי ההימורים, והשיבה: "אני לא יודעת. היה לו מן כינוי כזה לבן אדם ענק שהוא היה קורא לו 'קוף'... זה היה 'הקוף' שלו". לדבריה, מלול הסביר לה ש"אם 'הקוף' נתפס, אז צריך להחליף אותו".

בעדותה בבית המשפט חזרה בה העדה מחלק מהדברים שמסרה במשטרה והוכרזה עדה עוינת.

השופט זלוצ'ובר ציין כי סביר בעיניו שהעדים עשו מאמץ לנסות לסייע לדניאל מלול בעת שהעידו בבית המשפט, ולכן שינו את הגרסה שמסרו במשטרה. עוד ציין השופט כי "ההתרשמות מהנאשם קשה. עדות הנאשם הותירה רושם שלילי ולא אמין" של מי ש"האמת לא הייתה נר לרגליו", ו"גם לאחר שניסיונות ההתחמקות כשלו, והשקר היה ברור וגלוי, דבק בגרסתו השקרית תוך גיבוב הסברים בעייתיים, דוגמת קונספירציה שלדבריו נקשרה נגדו מצד שוטרי משטרת אילת".

גם עדותה של ליאורה מלול נתפסה על-ידי בית המשפט כשקרית. "מחומר הראיות עולה תמונה חד-משמעית, לפיה הנאשמים החזיקו בחנויות האמורות וניהלו בהן משחקי הימורים וכן במרכז התיירות", קבע השופט, וציין כי מסקנה זו נתמכת בעדויות מהמרים, בצ'קים שהופקדו לטובת ליאורה מלול ובעדויות שנגבו בתיק.