פסק דין של בית המשפט העליון מלמד על קולת עונשו של הח"כ לשעבר באסל גטאס. בעוד גטאס נדון לשנתיים מאסר על ניסיון להבריח כתריסר טלפונים סלולריים וכרטיסי סים לאסירים ביטחוניים, נדון אסיר ביטחוני ל-22 חודשי מאסר על חלקו בנסיונה של אמו להבריח אליו שלושה טלפונים ניידים ותשעה כרטיסי סים.

מוחמד שוויש מרצה חמש שנות מאסר על עבירות אלימות שביצע על-רקע לאומני. במארס 2015 ניסתה אמו להבריח אליו את ציוד התקשורת, ובמסגרת הסדר טיעון - שלא כלל הסכמה על העונש - הודה שוויש בקשירת קשר לביצוע עוון ובניסיון להכנסת ציוד תקשורת לבית הכלא. המדינה טענה שמתחם הענישה ההולם הוא 24-18 חודשי מאסר, בציינה את מדיניות הענישה המחמירה בעבירות אלו ואת עברו הביטחוני של שוויש.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר עליו 22 חודשי מאסר, תוך שעמד "על החומרה הכרוכה בהברחת טלפונים ניידים אל תוך בית הסוהר, על כך שהעבירות נסבו על ניסיון להברחתם של מספר טלפונים ניידים וכרטיסי חיוג, וזאת לשימושם של אסירים ביטחוניים, על אופיים המתוכנן של המעשים ועל כך ששווויש יזם את ביצוע העבירות". המחוזי קבע שהמתחם הראוי הוא 30-12 חודשי מאסר, והעמיד את עונשו של שוויש במרכזו בציינו את חרטתו לצד עברו הפלילי והצורך בהרתעה.

שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, דחתה את ערעורו של שוויש על חומרת עונשו. היא אומרת שמדובר במעשים חמורים ביותר ומצטט את דבריה-שלה בפסק דין קודם: "הברחת מכשירי טלפון אל בין כתלי הכלא נחשבת על-ידי גורמי הביטחון לפעילות בעלת השלכות מזיקות ביותר. השלכותיה חורגות הרבה מעבר לשאלות של משמעת בבית הסוהר עצמו אל עבר היבטים ביטחוניים ממש ומניעת פעילות של פשע וטרור מחוץ לכותלי בית הסוהר". כבר לפני חמש שנים, מעירה ברק-ארז, קבע ביהמ"ש העליון שיש ליישם מדיניות של החמרה הדרגתית בענישה על עבירות אלו.

שוויש הזכיר בערעורו את עונשו של גטאס, אך ברק-ארז אומרת בקצרה שהעניין לא נדון בפני העליון וששם היה מדובר בהסדר טיעון סגור - מה שניתן לראות כביקורת עקיפה על אותו עונש. השופטים אסתר חיות ועוזי פוגלמן הסכימו עם ברק-ארז. את שוויש ייצגה עו"ד לאה צמל, ואת המדינה - עו"ד מיכל רגב.