לפני מספר שנים העביר ח"כ גדעון סער שינוי לחוק, ומאותה עת נדרשת הסכמה של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים, על-מנת לבחור שופט בכלל ושופט עליון בפרט.
סער היה, כידוע, מתמחה של השופטת ארבל, ונשאר בקשרים הדוקים עמה גם לאחר מכן. הוא השתתף גם בפגישה הלילית המוזרה והתמוהה בין מי שהתעתדה להיות שופטת עליונה, ארבל, העיתונאית דאז שלי יחימוביץ', ושר המשפטים המנוח יוסף לפיד; פגישה אשר בעקבותיה עזב סוף-סוף יואב יצחק את העיתון מעריב, והיועץ המשפטי לממשלה קיבל לראשו קיתונות של שופכין מפרי עטה של שלי יחימוביץ בידיעות אחרונות, בכל הקשור לתמיהות שהעלה בנוגע לשופטת ארבל.
אני מניח שסער לא יכחיש, שהנשיאה ביניש והשופטת ארבל היו בסוד מעשה החקיקה ולא התנגדו לו כלל ועיקר.
הוועדה, אשר התכנסה בימי ממשלת המעבר של אולמרט, כבר ניצלה את החוק הנ"ל שעה שפרשו שלושת השופטים בוועדה מישיבת הוועדה, בניגוד להמלצת היועמ"ש מזוז, והשאירו בכך שישה חברים להחלטה שאינו מהווה בשום צורה רוב מכריע. כך סוכלה עבודה מרובת השקעה בניסיון להרחיב את כמות השופטים ולהקל בכך על המערכת הקורסת, כאשר כל המטרה הייתה, לדעתי, לסכל רשימת שופטים שנתקבלה בהסכמה עם השר פרידמן בתקווה שמחליפו יהיה יותר נוח לשופטים.
חלפו כמה חודשים, ואשר יגורו בא להם; כרו בור לחברם, ונפלו בו בעצמם (על אף ההתראות של אנשים עם שכל). הוועדה לבחירת שופטים נצבעה פתע בכתום / צהוב (מתנחלים + בית"ר ירושלים) והאדום (מפא"י, מר"צ קומוניסטים) נעלם כמעט לחלוטין, התנדף. אז היום התכנסה הוועדה ויצאה בלא כלום, מצאה איזה נימוק לא משכנע להשחתת הזמן, וכך היא תתכנס עוד ועוד. הרוב בוועדה חלוק קיצונית על המיעוט בה, אך אין לאף קבוצה הרוב הנדרש, שבעה קולות.
וכך מחרבת צמרת המשפט את בתי המשפט. אינטרס צר וקצר אופק של השופטים הופך לחוק באמצעות ח"כ ידידותי, ואז הדמוקרטיה מזיזה קצת את הגבינה, באופן צפוי ביותר, ופתאום הכול מתפורר. הסובלים בטווח הארוך והקצר הם עבדי השלטון, האספסוף - אנחנו, העם היושב בציון.
חברים, אנו ראויים להרבה יותר מזה, הרבה הרבה יותר מזה.
ומה אומרת כבוד הנשיאה ביניש? היא אומרת ששיקולים פוליטיים פסו מן העולם, היא אומרת ששיקולים פרסונאליים פסו מן העולם, היא אומרת ששיקולים סקטוריאליים פסו מן העולם. שופטים ייבחרו מעתה והלאה רק על בסיס שיקולים ענייניים. והיא כאילו נחתה מאיזו פלנטה אחרת.
וכי מה רע בשיקולים פוליטיים? והרי חובה עלינו לשקול שיקולים פוליטיים בבחרנו שופטים; לא בכדי יושבים פוליטיקאים בוועדה.
וכי מה רע בשיקולים אישיים? כי הרי אישיותו של אדם, תכונותיו, יכולותיו, הן אלו ההופכות אותו משופט רע לשופט טוב, ובחזרה.
ומה רע בשיקולים סקטוריאליים? והרי אנו עם של קיבוץ גלויות. בלתי אפשרי לחלוטין לגשר, עם פערים, ואדיות ואולי אף קניונים ותהומות בין קבוצות שונות, ונכון, ככל האפשר, שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה, ונציגות סקטוריאלית העונה בד"כ על ציפיות רוב הציבור אין טוב ממנה.
- לא נרצה לראות בית משפט בלי אישה, וגם בלי גבר.
- לא נרצה לראות בית משפט ללא שופט דתי וגם לא נרצה לראות בית משפט ללא שופט חילוני.
- לא נרצה לראות בית משפט ללא שופט ערבי, וגם לא נרצה לראות בית משפט ללא שופט יהודי וכו'.
אם מאמינה כבוד השופטת בדבריה חסרי השחר, היא אינה ראויה לתפקידה. ואם לא מאמינה כבוד השופטת בדבריה, על אחת כמה וכמה!!!
