|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בג"צ: העדפת נכי צה"ל על פני נכים אחרים מותרת
|
עמותת נכים עתרה לבג"צ בבקשה שיורה על השוואת תנאי שיקומם לתנאי השיקום הגבוהים הניתנים לנכי משרד הביטחון ויקבע כי העדפת תנאי נכי משרד הביטחון היא אפליה אסורה ● בג"צ: האפליה רלוונטית ומותרת
|
|
העדפת נכי צה"ל על פני נכים רגילים נובעת מאחריות המדינה לגורל לוחמיה [פלאש 90]
|
|
|
|
|
"חוק הנכים, המבוסס על חוב שהמדינה חבה למי שנפגע בשירותה, שונה מחוקי נכים אחרים ומהסדרים סוציאליים של תמיכה בנכים, המבוססים, לרוב, על נזקקות כלכלית". אור לאבחנתה זו בין נכי משרד הביטחון לבין נכים אחרים דוחה (יום ה' 30.6.09) נשיאת בית המשפט העליון את בקשת הדיון הנוסף בו מבקשת עמותת קר"ן, הפועלת לרווחת קטועי רגליים בישראל, כי בג"צ יורה על השוואת הסיוע ברכישת אביזרי שיקום הניתן על-ידי המדינה לקטועי רגליים, שנכותם לא קמה בגין שירותם הביטחוני לסיוע המשופר ברכישת אביזרי שיקום הניתן על-ידי המדינה לקטועי רגליים, שנכותם קמה עקב שירותם הביטחוני.תחילתו של עניין הייתה בעתירת עמותת קר"ן לבג"צ בבקשה כי יקבע שהמצב, על פיו קטועי רגליים נכי-צה"ל זכאים ברכישת אביזרי שיקום לסיוע גבוה מזה שזכאים לו קטועי רגלים "רגילים", שמקור נכותם אינו נעוץ בשירותם הביטחוני, מהווה מצב של אפלה אסורה. כפועל יוצא של בקשתם, ביקשה העמותה כי בג"צ יורה למדינה להשוות את הסיוע לו זכאים הנכים ה"רגילים" לסיוע המעולה שזכאים לו קטועי הרגליים נכי משרד הביטחון.בג"צ התיר את האפליה בין שתי קבוצות הנכים בשל היותה "אפליה רלוונטית מותרת" - כלל שעל פיו, באם מפלים בין קבוצה זו לבין קבוצה אחרת, אך האפליה מוצדקת, תותר האפליה.
דוגמה להבנת הכלל: ייתכן, אולי, שניתן לאמר שלמשרת סיעוד נשים קשישות מותר לפרסם שאחת מדרישות המשרה היא שהעבודה תבוצע, דווקא, על-ידי אשה.לדברי הבג"צ, על כלל הציבור חלה החובה לסייע בשיקומו של מי שהפך לנכה בעת שתרם לחברה, חובה רחבה, שאינה מתחשבת במגבלות תקציב. את חובה פורעת החברה בסיוע שיקומי נרחב שעוגן בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959. מאידך, קביעת המחוקק שיש לסייע לנכה, שנכותו לא קמה בשל שירותו הביטחוני, ברכישת אביזרי שיקום אינה נובעת מחבות הכלל לאותו הפרט הזקוק לסיוע, כי אם מתפיסת עולם סוציאלית של מדינת רווחה. סיוע זה, שאינו נובע מחבות רחבה כזו שזכאי לה, מן הצדק, נכה משרד הביטחון, ניתן שיובאו בחשבון בהינתנו מגבלות תקציב, מה שיפחית את גובהו ביחס לסיוע הניתן לנכה משרד הביטחון, ובשל ההבדל המהותי בתכלית הענקת שני סוגי הסיוע לא תיחשב העדפת נכה משרד הביטחון כאפליה אסורה.כנגד דחיית בקשתה ביקשה העמותה דיון נוסף בבג"צ.
לדבריה, בג"צ חידש בפסק דינו הלכה שתוצאותיה מקשות על ציבור הנכים, ומשכך ראוי לדון בעניין שנית בהתאם להוראות סעיף 30 א'-ב' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, הקובעות שבאם חודשה בבית המשפט העליון הלכה שמעוררת קושי ישנו מקום לדיון נוסף. לדברי נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש שדנה בבקשה לדיון הנוסף, האפליה, אכן, כבפסיקת הבג"צ, רלוונטית, ומשכך מותרת. בנוסף, כותבת הנשיאה בנימוקי החלטתה שגם מהבחינה הפרוצדוראלית יש לדחות את הבקשה, שכן בג"צ לא חידש הלכה בקבעו שהאבחנה בין נכי משרד הביטחון לבין נכים "רגילים" מותרת, אלא מדובר בהלכה מימים ימימה, ומשכך לא נתמלאו תנאי סעיף 30 א'-ב' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 הקובעים כי הלכה מחודשת דווקא תהווה עילה לדיון נוסף.
|
|
העותרת, עמותת קר"ן, הפועלת לרווחת קטועי הרגליים בישראל, עתרה לבג"צ בבקשה כי יקבע שקטועי רגליים, שאינם נכים בגין פגיעה במהלך שירותם הצבאי, הזכאים לשירותי בריאות מיוחדים מכח התוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ג-1994, יזכו לאביזרי שיקום מסוג ואיכות זהה לאלה שמקבלים קטועי רגליים, שנכותם נבעה מפגיעה במהלך שירותם הבטחוני, הזכאים לשיקום מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959, ע"פ הוראות משרד הביטחון. עתירתם נדחתה על ידי חבר השופטים אדמונד לוי, אסתר חיים ויוסף אלון. מכאן הבקשה לדיון נוסף.
|
|
לדברי העמותה, קטועי הרגליים, שאינם נכי משרד הביטחון, מופלים לרעה ובניגוד לחוק על ידי המדינה בכך שבעוד שקטועי הרגליים נכי משרד הביטחון זכאים למימון אביזרי שיקום מעולים הרי שהם זכאים לאביזרי שיקום פחיתיים. לדבריה, על המדינה להשוות את הסיוע הניתן לנכים "רגילים" לזה הניתן לנכי משרד הביטחון, שכן המדינה מחויבת לאפשר לאזרחיה לחיות בכבוד, ממימון ציבורי, ומשכך יש לסייע לכל נכה להשתקם שיקום מלא, על פי צרכיו הרפואיים – ולא על פי מקור הנכות. כמו כן, טוענת העמותה, כי מדיניות משרד הבריאות המבדילה בין נכים אלה לבין נכים אחרים, פוגעת בזכות הנכים ה"רגילים" לשיוויון, בניגוד להוראות ולתכלית חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998.לדברי העותרים, הכרעת בג"צ- שההטבה הניתנת לנכי משרד הביטחון אינה פסולה, שכן הם זכאים ליותר מימון ציבורי מנכה "רגיל" בגין העובדה שנפגעו והפכו לנכים בשירות הציבור-מהווה הלכה חדשה שתוצאותיה קשות עבור ציבור הנכים ה"רגילים", ומשכך על פי הוראות סעיף א'-ב' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובעות כי ישנו מקום לדיון נוסף היכן שהלכה שחידש בית המשפט העליון תוצאותיה קשות, ישנו מקום לדיון נוסף בעניינם.
|
|
הנשיאה, השופטת דורית בייניש, כותבת בהנמקות החלטתה, שיש לדחות את העתירה, ולאמץ את דברי השופטת אסתר חיות, שבהנמקות פסק דינה שדחה העתירה, התירה את האפליה בין שתי קבוצות הנכים בשל היותה "אפליה רלוונטית מותרת" – כלל שעל פיו, באם מפלים בין קבוצה זו לבין קבוצה אחרת, אך האפליה מוצדקת, תותר האפליה. דוגמה להבנת הכלל: ייתכן, אולי, שניתן לאמר שלמשרת סיעוד קשישות דתיות מותר לפרסם שאחת מדרישות המשרה היא שנושאת המשרה תהיה, דווקא, אשה.
לדברי השופטת חיות, תכלית קביעת המחוקק כי יינתן סיוע שיקומי לנכה "רגיל" היא תכלית סוציאלית, שנועדה להבטיח שירותי בריאות סבירים וקיום בכבוד לכלל תושבי ישראל, במימון ציבורי, ובהתאם למגבלות תקציביות. מאידך, תכלית שיקום נכי משרד הביטחון נועד לסייע למי שנפגעו עקב תרומתם לכלל, ומשכך ניתן לראות אבחנה בין שתי הקבוצות, לטובת נכי משרד הביטחון, כאפליה-לטובה רלוונטית, על פי הרציונאל הבסיסי שבאם אדם נפגע למען הציבור - על הציבור לעשות ככל שביכולתו, מכספי הציבור, וללא התחשבות במגבלות תקציביות, על מנת לסייע לשיקומו, בעוד שלגבי נכה "רגיל" אמנם הציבור, כאזרחי מדינת רווחה, נושא בעול שיקומו, אך אינו מחויב ברמת שיקום שאינה מתחשבת במגבלות תקציב. כך השופטת אסתר חיות בהנמקות פסק דינה:
"מדובר בהכרעה חברתית ערכית, הבאה לידי ביטוי ברובד העליון ביותר והוא חקיקת הסדרים נורמטיביים לכל אחת מקבוצות הזכאים. הסדרים אלה מיושמים ברובד הביצוע על פי חקיקת משנה ובאמצעות נהלים והנחיות המותאמים לשירות הרפואי שזכאית לו כל אחת מאותן קבוצות. בהתחשב בכל האמור לעיל, נראה כי ההבדלים הקיימים בין זכאי חוק ביטוח בריאות ובין זכאי משרד הביטחון באשר לסוג ולהיקף של אביזרי השיקום הממומנים להם אינה עולה כדי פגיעה אסורה בשוויון ומשכך אין מקום להתערבותנו."
בנוסף לאימוץ דברי השופטת חיות בדבר היות האפליה בין שתי קבוצות הנכים רלוונטית ומותרת, מוסיפה הנשיאה שכלל לא חודשה הלכה בדיון בבג"צ שדחה את עתירת עמותת קרן, אלא שכבר מלפנים ניתנה לגיטימציה חקיקתית ופסיקתית לאבחנה בין נכה משרד הביטחון לבין נכה רגיל, ומשכך, על פי כללי סעיפים 30 א'-ב' סעיף א'-ב' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובעים כי ישנו מקום לדיון נוסף רק באם מדובר בהלכה שחידש בית המשפט העליון, הרי שבעניינינו אין חידוש כלל, ומשכך אין מקום לדיון נוסף. כך הנשיאה בהנמקותיה:
"בעניין אחר קבע בית משפט זה, בהרכב של שבעה שופטים, כי חוק הנכים, המבוסס על חוב שהמדינה חבה למי שנפגע בשירותה, שונה מחוקי נכים אחרים ומהסדרים סוציאליים של תמיכה בנכים, המבוססים, לרוב, על נזקקות כלכלית (רע"א 7678/98 קצין התגמולים נ' דוקטורי)..."
|
|
- בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ
- בפני הנשיאה, השופטת דורית בייניש
- בא כח העותרים קר"ן עמותת קטועי רגליים נלחמים, מרכז השופט חיים כהן להגנה משפטית על זכויות אדם : עו"ד אדם פיש
|
|
|
דנג"ץ 7395/08 קר"ן עמותת קטועי רגליים נלחמים, מרכז השופט חיים כהן להגנה משפטית על זכויות אדם נ' הבריאות, שר האוצר, המכון הלאומי לשיקום על שם לואיס
|
|
| תאריך:
|
04/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
05/07/2009
|
|
מאיר היזלרנט
|
|
בג"צ: העדפת נכי צה"ל על פני נכים אחרים מותרת
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אגרנט
|
4/07/09 17:26
|
|
|
|
2
|
|
שלום צפת
|
7/07/09 13:50
|
|
|
"...אין מקום בנסיבות העניין לחייב את התביעה לנקוט בהליך סרק ולהגיש ערעור מקום בו היא משוכנעת שלא קיים סיכוי שיתקבל", כותב (יום ג' 23.6.09) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, בדחותו את בקשת אם נערה בת 14 שנדרסה למוות על-ידי אופנוע בנסותה לחצות את הכביש - שלא במעבר חציה - לחייב את הפרקליטות לערער כנגד זיכויו של הנהג הפוגע בבית המשפט.
|
|
|
|
|
שתי נשים הגישו "בקשה ליישוב סכסוך בין בני זוג" בבית המשפט לענייני משפחה, שמוסמך להפנות את בני הזוג הנדון לטיפול ביחידת הסיוע לשם פיתרון בעיותיהם מחוץ לכותלי בית המשפט
|
|
|
|
|
"מהחלטת בית המשפט עולה כי אין בפירוט הקשר, הלכאורי, של השופט או של מי מבני משפחתו לנוגעים בדבר, ואף לא בהצטברותם, כדי לבסס קיומו של עניין אישי לשופט בתוצאות ההליך" כותבת נשיאת בית המשפט העליון,השופטת דורית ביניש, (יום ב' 22.6.09) בהנמקת הכרעתה, על פיה אין חשש למשוא פנים, ועל כן לא ייפסל שופט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, השופט אליהו ביתן, מלדון בעניין עמותה שהוא הכחיש את קשריו עימה ושהוכח לגביה- שהוא עצמו ייצג את אחיו של יושב-ראשה כעורך דין טרם התמנה לשופט, שאחותו של השופט היא אשת חבר בה, שדודתו של השופט חברה בה,ששני אחיו של השופט שוכרים נכסי נדל"ן מיושב-ראשה ושגיסו מבצע, בתשלום, עבורה עבודות קבלניות.
|
|
|
|
|
"חישוב הפיצויים על-פי שיוך קבוצתי יוצר הפליה מחמת דת, גזע, לאום או מין. הפליה זו הוגדרה במשפטנו "הקשות שבהפליות" מצטט (יום ג' 23.6.09) השופט אליקים רובינשטיין את דבריו במקום אחר של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, כאסמכתא לביטול קביעת ערכאה קמא כי קטין פלשתיני שהפך לצמח זכאי לפיצויי אבדן כושר השתכרות מופחתים מאלה שזכאי להם קטין אזרח ישראל.
|
|
|
|
|
"לא ייתכן שהעירייה או מי מטעמה תשוב ותיתן פטור או הנחה בארנונה, ומדי זמן-מה תשוב ותחזור בה מהתחייבותה. אין זה ראוי שרשות ציבורית תשוב ותתחייב ולאחר מכן תחזור בה מהתחייבותה ותתנער ממנה בטענה כי היא ניתנה שלא כחוק ועל כן היא חסרת תוקף". דברים אלו נאמרו (יום א', 21.06.09) על-ידי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (בשבתו כבית דין לעניינים מנהליים), ד"ר מיכל אגמון גונן, בעתירה מנהלית אשר הגיש קשיש בן 80, לחייב את העירייה לעמוד בהבטחתה השלטונית לפטור אותו מארנונה.
|
|
|
|
|
